חזון המוסד |
|
דברי הנשיא, ד"ר ישראל שמעוני מקורותיו של מוסד הבוררות נעוצים בתודעתו של העם היהודי מזה אלפי שנים, בפרשת יתרו, שבספר שמות יתרו חותן משה מגיע למדבר ורואה כי משה דן את העם מעלות השחר ועד לשקיעה. משה עונה על שאלות, מוצא פתרונות ופוסק דינים, ככתוב: "ויעמוד העם על משה מן הבוקר ועד הערב" (שמות י"ח יג). יתרו מגיב בתמיהה לנוכח תפקידו של משה: מנהיג אחד דן עם שלם כל היום? הרי לא יתכן שעם שלם נשען על אדם אחד. גם האדם וגם העם יקרסו, בסופו של דבר. לכן מציע יתרו פתרון: במקום שמשה ידון בכל עניין פעוט יש לבנות מערכת היררכית של משפט שבה יכהן בית משפט נמוך לעניינים פשוטים, בית משפט מעליו ידון בעניינים מסובכים, וכן הלאה עד שרק השאלות המסובכות יובאו לפני משה הנביא והמנהיג, שאלות שרק אדם במעמדו מסוגל לתת להן מענה. יתרו הבין שחייבת להיות חלוקת תפקידים שתפחית את העול מיחידים ותאפשר לאנשים נוספים להיות מעורבים בפסיקה ובמערכת החוקים. יתרו, כאדם שנמצא מחוץ לעם, מעביר, לפי ניסוחנו דהיום, ביקורת בונה כדי לשפר את מצבו של העם. פרשת יתרו מזכירה במידת מה את העומס המוטל על מערכת בתי המשפט בישראל. העומס הרב המוטל על השופטים גורם לכך שמשפטים רבים אורכים זמן רב והתמונה עגומה: כל שופט מקבל לטיפולו בממוצע כ – 2,200 תיקים בשנה. קשה לו לאדם, כשהוא מצוי במערכת המשפט, לעמוד באופן מציאותי על הבעיות בה ולאתר את הקשיים הרווחים. קשה לקיים ביקורת טובה, מדויקת ושאינה סובייקטיבית. יש צורך בעין אובייקטיבית, חיצונית, המסוגלת לראות את התמונה בשלמותה ולהבין מנקודת ראות זו מה הקבוצה צריכה לטובתה. הבוררות מהווה הליך חלופי להכרעת סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. כ – 850 פניות נעשות בשנה אל עבר הליך הבוררות, בעוד שלבתי המשפט מוגשים כ – 1,300,000 תיקים בשנה. העומס כבד וכמעט בלתי אפשרי. לדעתי, הסיבה לרתיעתם של בעלי הדין מלהיעזר בהליך הבוררות היא כי חסרה בו הגשמתן של שתי זכויות יסוד במשפט: חובת ההנמקה של פסק הבוררות, וזכות הערעור. ביום 5.11.08 השלימה הכנסת את מלאכת השינוי והתיקון לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, באישור חוק הבוררות (תיקון מס` 2), התשס"ט – 2008. תיקון זה משלב שני מסלולי ערעור הסכמיים בהליך הבוררות וכן מטיל, בין היתר, את החובה לתעד את ישיבות הבוררות ואת החובה לנמק את פסק הבורר (הצעת החוק הינה פרי יוזמתו של יו"ר המוסד, עו"ד ישראל שמעוני). התיקון לחוק הבוררות מאפשר, כאמור, קיום הליך של ערעור בהסכמת הצדדים, אשר ייקבע כבר בשלב כריתת הסכם הבוררות. זכות הערעור בהליכי הבוררות תאפשר בחינה של פסק הבוררות ותיקונו – אם אכן יימצא כי הוא טעון תיקון – באמצעות ערכאה עליונה מקצועית. הערעור האמור עשוי ליצור מפנה בפנייה להליך הבוררות כתחליף להכרעת סכסוכים בבית המשפט ואף עשוי לסייע בידי מערכת המשפט – העמוסה עד לעייפה – ביישום מנגנונים לבר – שיפוטיים לפתרון סכסוכים, כהליכי הבוררות והגישור. מעתה ואילך יוצר התיקון האחרון לחוק הבוררות הליך מלא ושלם שמקומו מחוץ לכותלי בית המשפט. זאת, בלא צורך לנקוט ניסיונות לערער על הפסק במסווה של בקשה המופנית לבית המשפט לביטולו. התיקון לחוק הבוררות, הופך את מוסד הבוררות לבטוח יותר, אך בעל גמישות המתבטאת בבחירת הבורר, תוך מזעור הסיכוי שמא ייגרם עיוות דין בפסק הבוררות, ומניעת עיכוב ביצועו של פסק הבוררות בבית משפט. |
||