בוררות – מי הוא בית המשפט המוסמך

ע"י בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

לבקשת בעל דין, בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד מהמקרים הבאים:

• נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים.
• התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין.
• נבצר מהבורר למלא את תפקידו.

בהסכם בוררות שנחתם בין בעלי דין נקבע כי הסכסוך בין הצדדים יתנהל בפני בורר. האם בורר יתן החלטותיו ע"פ הדין המהותי וסדרי הדין הנהוגים בביהמ"ש? אם לא הותנה אחרת בהסכם הבוררות , אין חובה לפסוק ע"פ הדין המהותי וסדרי הדין של בימ"ש, אולם על הבורר חלה חובה לנמק את פסקו אלא אם הותנה אחרת בהסכם.

ככלל, אם קיים הסכם בוררות בין הצדדים, בית המשפט יפנה את הסכסוך לבוררות. עם זאת, בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות. הטעמים העיקריים הם: לא קיים הסכם בוררות בתוקף בין הצדדים, העניין בעל חשיבות ציבורית, סחבת בדיונים בין הצדדים לסכסוך, חשש מפיצול דיון. רשימת הטעמים פתוחה ונתונה לשיקול דעת בית המשפט.

בנובמבר 2008 קבע המחוקק את תיקון החוק, בחוק הבוררות (תיקון מס` 2), התשס"ט – 2008 (להלן: תיקון מס` 2). התיקון מוסיף שני מסלולי ערעור הסכמיים בהליך הבוררות. הצעת החוק הוגשה בהתאם ליוזמתו של עורך דין ישראל שמעוני, שיצאה לדרך עוד בשנת 2004 עם אמונה ופעילות עיקשת שהובילה את שינוי החוק.

רעיון השינוי נבע ממצבו של מוסד הבוררות בארץ אשר קרס ולא הותאם לשינויים הדינאמיים בעולם המשפט והעסקים. החוק העניק לבורר סמכות להכריע גורלות ואף לגרום לקריסה של יחיד או חברה ללא אפשרות ערעור.

הליכי הבוררות כמו אלו שנוהלו בפרשת אלי ארוך, שיקפו את המצב בו מוסד הבוררות אינו עונה על הזכות הבסיסית ביותר של קהילת העסקים והמשפט: הזכות לבקר את החלטת הבורר לגופה.

הדרך החדשה בהליך הבוררות עם ערכאת ערעור
המצב חייב מפנה בהליך הבוררות, כך שיותאם למתדיינים ויקבע בחוק זכות בסיסית לערעור. על פי תיקון מס` 2, נבדלת הדרך החדשה מהליך הבוררות הרגיל במספר חידושים והתאמות הנדרשים לתקופה הנוכחית בזכות הערעור ובחובת הבורר לנמק את הפסק. יחד עם החידושים, הליך הבוררות המקובל לא השתנה וסעיף 24 נותר בעינו עם חידוש בחובת הנמקת פסק הבורר.

סעיף 21א- ערעור בפני בורר
מסלול הערעור הראשון שהוסף בתיקון מס` 2, מקבל את ביטויו בסעיף 21א לחוק הבוררות תחת הכותרת "ערעור בפני בורר". מסלול זה מאפשר ניהול הליך ערעור בפני בורר, להבדיל מערעור בפני בית משפט. התנאי שנקבע ליישומו של מסלול הערעור הינו קביעת הצדדים בהסכם הבוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר. במקרה זה חלה חובה קוגנטית על הבורר לנמק את פסק הבוררות. לשם הסדרה יעילה של סדרי הדיון הוספה לחוק תוספת שנייה, שבה נכללים: חובת תיעוד של ישיבות הבוררות, המועדים להגשת הערעור, אופן הגשתו, התגובות על ערעור וערעור שכנגד, דרך ניהול ההליך וההכרעה בו, המועד למתן פסק הבוררות בערעור והנמקתו.

במטרה למנוע יתר ערכאות בהליכי בוררות, צומצמה זכות ביטול פסק הבוררות של הבורר הראשון והבורר שלערעור, לעילות הביטול (9) ו – (10) של סעיף 24 לחוק הבוררות: סעיף 24(9)- תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור וסעיף 24(10)- קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

סעיף 29ב- ערעור ברשות לבית המשפט על פסק הבוררות
המחוקק הוסיף בתיקון מס` 2 מסלול ערעור נוסף, שזכה לכינוי "ערעור ברשות לבית המשפט על פסק הבוררות". הסעיף נועד, בין היתר, לאפשר למדינה לחזור ולהשתתף בהליכי בוררות. המסלול מאפשר לבעלי דין קיום הליך ערעור ברשות בפני בית המשפט על פסק הבוררות, בכפוף למספר תנאים: הראשון, הסכמת הצדדים על קיום הליך בוררות כמצוות סעיף 29ב וקביעה בהסכם הבוררות כי על הבורר לפסוק בהתאם לדין. השני, הסכמת הצדדים כי ניתן יהיה לערער על פסק הבוררות ברשות בית המשפט, וזאת אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין. ההליך יידון בפני שופט אחד וגם במסלול זה חלה חובת נימוק קוגנטית על הבורר. נוסף על כך, קיימת חובת תיעוד ישיבות הבוררות בפרוטוקול כאמור בסעיף 29ב (ב) לחוק. במידה ותתקבל רשות הערעור בפני בית המשפט, בעלי הדין יוכלו לטעון טענות בעניין ביטול הפסק על פי עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק.

סעיף 24- ביטול פסק בורר והוספת סעיף בדבר הנמקת פסק הבורר
מסלול הבוררות המסורתי, עם אפשרות ביטול פסק בורר לפי סעיף 24, שאינו כולל ערכאת ערעור, נותר על כנו. עם זאת, לנוכח חשיבות ההנמקה ככלי לקבלת החלטה נכונה של הבורר, נקבע בתיקון מס` 2, סעיף ט"ו לתוספת הראשונה, כי גם אם הצדדים לא הסכימו שפסק הבוררות יהיה ניתן לערעור, תחול על הבורר חובת הנמקה, אלא אם הצדדים החליטו להתנות על כך במפורש בהסכם הבוררות.

משמעות הבחירה במסלול סעיף 24 היא שלא ניתן לערער על פסק הבורר אלא רק לבטלו בעילות הנוגעות לאופן ניהול ההליך ולא לתיקון טעויות בפסק הבורר. עם זאת, כעת לאחר שינוי החוק, שופט אשר ידחה בקשה לפי סעיף 24 יוכל לעשות כן בלב שלם מאחר ויהא סמוך ובטוח כי ניתנה למבקש האפשרות לקבל את יומו הן בהליך הבוררות והן בשלב הערעור בו ניתן היה לבדוק את תוכנו של פסק הבוררות על פניו השונים.

חובת נימוק פסק הבוררות
בתיקון מס` 2 נוספה חובה לנימוק פסק הבורר בכל מסלולי הבוררות. החובה היא קוגנטית בסעיף 21א וסעיף 29ב, אולם במסלול בוררות רגיל החובה קבועה בתוספת הראשונה לחוק וניתן להתנות עליה אם הצדדים החליטו כך במפורש.

המעבר מפסק בורר שאינו מנומק לפסק בורר מנומק בעל קרקע משפטית ועסקית כאחת, יוצר איכות אחרת של תוצאה. הצדדים רשאים להסכים או לחלוק על התוצאה, אך על פי המסלול החדש לבטח בסיסה יהיה מובן יותר. קיימת אפשרות לנסות ולערער על התוצאה במסגרת הדרך החדשה המוצעת על כלל הסיכונים והעלויות הכרוכים בכך, ויתרה מכך הערכאה בפניה יתנהל הערעור תוכל להתרשם ממהלך ההכרעה ואיכותו.חובת הנימוק הנכללת בתיקון החוק, היא חיונית והכרחית, כאשר מדובר בזכות ערעור על פסק הבוררות.

סיכום
חוק הבוררות המתוקן פותח דף חדש בספר החוקים שלנו. ערכאות הערעור, בסעיף 21א ובסעיף 29ב, כפי שנקבעו בתיקון לחוק, וחובת ההנמקה, יאפשרו לבעלי הדין לבקר את פסק הבורר היה ונפלה בו טעות ולקבל את יומם בהליך משפטי מלא, זכות שלא ניתנה להם טרם השינוי בחוק.

התיקון יוצר איזון בין זכות ערעור ראויה לבין שימוש ראוי בה ויוצר דרך חדשה לניהול הליך בוררות כחלופה ראויה למעוניינים לפתור מחלוקות מחוץ לכותלי בתי המשפט.

כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר אינו נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

הבורר מוסמך להכריע כמעט בכל סכסוך שיופנה אליו בהסכמת שני צדדים. עם זאת, על פי סעיף 3 לחוק, ישנם עניינים שעל אף הסכמת הצדדים, להסכם הבוררות לא יהיה תוקף, כגון: ענינים לא חוקיים, חוזה לא חוקי, זכויות עובד ושכירות מוגנת. כמו כן, גם כשמדובר בזכויות שתקפות כולי עלמא, כמו בעלות במקרקעין ועניינים הקשורים במעמד אישי כמו אזרחות או אבהות, הבורר, אינו מוסמך לדון בסכסוך ופסק שיינתן בעניין כזה, ייתכן ותקום עילה לביטולו.

במהלך דיון אזרחי בבית המשפט הודיע השופט כי הדיון ארוך ומתמשך ולכן הוא מעביר את הדיון לבוררות בפני בורר מקצועי. אחד הצדדים אינו מודע להחלטה, האם השופט רשאי לתת החלטה מסוג זה? השופט לא היה מוסמך להעביר את העניין לבוררות ללא הסכמת הצדדים כולם.

ראשית, יש להקפיד לקבוע בהסכם הבוררות מיהו הבורר, על מנת שבפרוץ הסכסוך כשהצדדים אינם מסוגלים להסכים ביניהם, תהיה הסכמה מיהו הבורר. אם לא נתמנה בורר לפי ההסכם, או שהבורר שנבצר מהבורר שנבחר למלא את תפקידו, רשאי בית המשפט לעשות כן אך רק לאחר שמבקש המינוי נתן לצד שכנגד הודעה בכתב ולא נענה תוך שבעה ימים מהיום שנמסרה ההודעה. מעמדו של הבורר שנתמנה על ידי בית המשפט, דינו כדין בורר שנתמנה על ידי צדדים להסכם הבוררות.

כיצד ניתן לעכב הליכי תביעה שהוגשה לבית המשפט למרות קיומו של הסכם/תניית בוררות בין הצדדים? יש להגיש בקשה לעיכוב הליכים, ככל המוקדם ולא יאוחר מהיום בו טען לראשונה לגופו של עניין התובענה. במרבית המקרים יהיה זה, ביחד עם כתב ההגנה. את הבקשה יש להגיש בצירוף תצהיר המעיד על נכונות הנתבע לקיים את הליך הבוררות וכי לא ניסה לסכל את פניית הצדדים לבוררות קודם לכן.

בהסכמים רבים בין ספק ללקוח או בין קבלן לרוכשי דירות, יופיע סעיף המסדיר את דרך יישוב הסכסוכים. אם מדובר ביישוב הסכסוך בדרך של בוררות, יש לבדוק היטב את העניינים הבאים:

• הגדרת המקרים שעליהם תחול תניית הבוררות. 
• הגדרת זהות הבורר, יש להקפיד על בחירת בורר ניטרלי. 
• הגדרת סמכויותיו של הבורר, האם מוסמך לתת צווים וסעדים זמניים, האם יפסוק על פי הדין המהותי. 
• האם הצדדים מעוניינים בערכאת ערעור על פסק הבורר, בפני בורר נוסף, או ערעור ברשות לבית המשפט, על פי התנאים הקבועים בחוק. 

הליך הגישור מיועד להביא את הצדדים להסכמה, כאשר אין בכוחו של המגשר לכפות עליהם הסדר כלשהו ואילו בהליך הבוררות, מפקיעים הצדדים את סמכות ההכרעה מידיהם ומפקידים אותה בידיו של הבורר. סמכות זו, מטילה על הבורר אחריות כבדה ומחייבת אותו לשמור על כללי התנהלות המאפיינים הליך שיפוטי.

גישור

נושא הגישור הוסדר לראשונה בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, כאשר מטרתו העיקרית הייתה לאפשר לבעלי הדין לברור להם דרכים נוספות ליישוב הסכסוך שביניהם, ובכך ייכונו אפשרויות להחיש את פתרון הסכסוך מחד ולהקל מעומס ההתדיינות שבבתי המשפט, מאידך.

מהו בעצם הליך הגישור? גישור הוא הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה על יישוב הסכסוך, בין היתר על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, גילוי מידע הדרוש בקשר לסכסוך והצעת אפשרויות לפתרונו.

בהליך הגישור עומדת התפיסה, לפיה עדיפה דרך הידברות ישירה, יעילה ומועילה בין הצדדים, המוכשרים לפתור את המחלוקות ביניהם טוב יותר מאשר גורם חיצוני, כגון שופט או בורר, וזוהי הגישה אותה מבקש הגישור להנחיל.

בניגוד לשופט או בורר, המגשר אינו מחליט או כופה פתרון על הצדדים, אלא משמש כמסייע נייטרלי לקידום האינטרסים של השותפים להליך. תפקידו של המגשר לסייע בידי בעלי הדין להגיע להסכמה על יישוב סכסוך שביניהם בהליך של גישור, בדרך של ניהול משא ומתן חופשי, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו. האלמנטים של הבנה, השלמה ותקשורת מהווים את המפתח לניסוח הסכם יעיל ומועיל בין בעלי הדין בטווח הקצר ובטווח הארוך, בסיום אקט גישור.

במהלך הגישור, מקיימים מספר פגישות, עם המגשר, באוירה נינוחה, בהן נפגש הוא עם שני הצדדים יחד, סביב שולחן אחד, ואף מקיים פגישות נפרדות, לפי הצורך. בגישור עוברים הצדדים תהליך של שינוי, ועוברים ממחלוקת וסכסוך, להסכמה. בסיום מהלך גישור, מנוסח הסכם הגישור, אשר מאושר על ידי בית המשפט ומקבל תוקף של פסק דין.

על המגשר חלה חובת חיסיון כלפי כל שנאמר בגישור ואינו יכול להעיד בבית המשפט בכל הנוגע לסכסוך. המגשר אף אם הינו עורך דין, אינו מייעץ לצדדים בעניינים משפטיים והצדדים מופנים אל עורך דין לפני החתימה על ההסכם.

יתרונות הגישור

• באמצעות הגישור ניתן להגיע להסכם תוך זמן קצר, הרבה לפני השלמת הדיון בבית המשפט.
• הליך גישור חוסך מתח נפשי רב, המלווה ניהול תיק בבית המשפט;
• הגישור נותן לצדדים הזדמנות לבטא את עמדתם ללא הכללים הפורמליים הנדרשים בבית המשפט ובאווירה נינוחה ורגועה;
• ניהול הליך הגישור, מאפשר לצדדים להגיע לכל הסכם המקובל עליהם, בתנאי שאינו מקפח אף אחד מהם, העומד במסגרת הכללים החברתיים והמשפטיים המגדירים את גבולות קשת הפתרונות האפשריים של הסכסוך;
• ההסכם שמושג בגישור מקבל תוקף של פסק-דין והינו למעשה פסק דין שתוכנו וניסוחו נקבעו ע"י הצדדים;
• הצדדים מחוייבים יותר להסכם המשקף את הפתרון שהם עצמם בחרו בו, דבר החוסך ריבים ועגמת נפש והיזקקות להליכים משפטיים נוספים, לאחר קבלת פסק הדין;
• במידה ולא הושג הסכם, ההשתתפות בגישור אינה מונעת מהצדדים לשוב ולהתדיין בביה"מ או לפנות לכל דרך אחרת, על מנת ליישב את הסכסוך ביניהם.

בוררות

נושא הבוררות הוסדר עד לאחרונה בחוק הבוררות, התשכ"ח -- 1968 שאז בשל הצורך שהתעורר במשק ולאור העומס בבתי המשפט, תוקן החוק ביוזמתו של עו"ד ישראל שמעוני, אשר הינו גם מייסד ויו"ר מוסד הבוררות "יתרו". תיקון החוק כאמור, בנוסחו החדש, כפי שהינו בא לידי ביטוי בחוק הבוררות (תיקון מס` 2), התשס"ט – 2008, מאפשר לצדדים להסכים ביניהם על אפשרות הערעור על פסק הבורר שינתן בעניינים, באמצעות ערכאת ערעור מסודרת, אשר הצדדים בהסכמה, יקבעו את זהות הרכבה כמו גם את זהות ההרכב, אשר ישב בערכאה הראשונה.

הליך הבוררות כאמור, הינו הליך הסכמי, בו בעצם מסכימים הצדדים, להפנות את המחלוקת שביניהם לבוררות. לשם כך, חותמים הצדדים על הסכם בוררות, בו הם מציינים, בין היתר, את זהות הבורר שנבחר על ידם בהסכמה, כאמור לעיל, וכן קובעים הם, באם תהא אפשרות ערעור על פסק הבורר שינתן בעניינם בערכאה הראשונה ואת זהות והרכב הבוררים בערכאת הערעור, כאמור לעיל.

מעמדו של הבורר, בהליך הבוררות, הינו כשופט, אשר פסיקתו מחייבת את הצדדים. חוק הבוררות בא לענות על צורכי צדדים מסוכסכים, ולסייע בידם להגיע להכרעות מהירות ומחייבות שלא דרך מערכת בתי המשפט.

כיום, רבים מהתאגידים ומהמשרדים בארץ מכניסים בהסכמים הנערכים ו/או הנחתמים על ידם סעיף בוררות, לפיו היה ותתגלה מחלוקת בין הצדדים אזי יפנו הצדדים לבוררות במוסד הבוררות "יתרו פתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט בע"מ", בו יבחרו הצדדים בהסכמה את זהות הבורר בעניינם, מתוך רשימת הבוררים המכובדת, המגוונת והאיכותית הקיימת במוסד יתרו, ויקבעו את זהות ההרכב שידון בעניינם בערכאת הערעור, ככל שיסכימו כי תהא להם אפשרות לערער על פסק הבורר שינתן בעניינם.

הפנייה הזו לבוררות הופכת כיום, להיות נפוצה יותר ויותר, וזאת לאור התיקון האחרון לחוק הבוררות, תיקון מס` 2 לחוק, שיזם עו"ד ישראל שמעוני, מייסד ויו"ר המוסד, כאמור לעיל, תיקון אשר הפיג את החשש שרווח בעבר, בקרב צדדים למחלוקת, לפיו עלולים הם להיתפס בהחלטה שגויה של בורר כזה או אחר, וזאת מבלי יכולת לערער עליה.

לבוררות, יתרונות אך גם חסרונות. החוק קובע, כי כל אדם כשיר להיות בורר. אין מניעה שהבורר יהיה מומחה בתחום הבוררות. מומחיות כזו עשויה לחסוך בהבאת חלק מהעדים המומחים שהיו נדרשים בהליכים משפטיים רגילים. הבורר יכול לנצל ידיעות אישיות.

יתרונות הבוררות

יתרונות הבוררות, הנם במתן הכרעה מהירה בדין בתוך שלושה חודשים, בתוספת אופציה לשלושה חודשים נוספים. כלומר הכרעה בתוך שישה חודשים, מיום שנחתם כתב הבוררות, אלא אם הסכימו הצדדים אחרת. הליך הבוררות עדיף על הליך גישור במובן זה שהוא סופי ומחייב.

עלות הבוררות אמורה להיות זולה יותר מאשר עלות ניהול הליכי משפט רגילים. שכן, בהליכי משפט רגילים יש עלות בסיסית של אגרת ביהמ"ש בשיעור של 2.5% מסכום התביעה. בנוסף, התארכות ההליכים בביהמ"ש הרגילים וההיצמדות לדיני הראיות, גורמים להוצאות משפטיות נכבדות. עלות נוספת אפשרית, אם וכאשר יגיש אחד הצדדים ערעור על פסק דין שניתן כנגדו. בהליכי הבוררות ניתן לסכם את שכר הטרחה מראש או לפי תעריף לשעת הבורר או תעריף לישיבה. בבוררות ניתן לחסוך חלק מעלות המומחים בתחומים שבהם הבורר בקיא. כדאי לדעת, כי גם לאחר שהוגשה תביעה לבהמ"ש עדיין ניתן להעביר את הדיון לבוררות ולקבל בחזרה את סכום האגרה המשפטית שכבר שולמה.

רצוי שהבורר בנוסף להיותו בקיא בנושא שבמחלוקת יהיה גם משפטן, זאת ומאחר ועלולות להתעורר סוגיות מיוחדות, כגון טענת התיישנות, הגדלת סכום התביעה תוך כדי הבוררות, פסק ביניים, סעד זמני, שיעורי ריבית מותרים וכדומה. בורר שאינו משפטן יוכל לפנות לבהמ"ש בבקשת הבהרה (אבעיה משפטית). אולם, אז יידרש תשלום נוסף לעו"ד שייצג את הבורר בפנייה.

הסכם בוררות שנכרת כדין, אינו ניתן לביטול על ידי אחד הצדדים, ההסכם חייב להיות בכתב וחתום על ידי שני הצדדים. רצוי לכלול בהסכם הבוררות את כל חילוקי הדעות בין הצדדים כך שאלה יהיו בסמכות הכרעת הבורר, וזאת כדי להימנע ממחלוקות עתידיות על פלוגתאות נוספות שיתגלו, במהלך הבוררות, לרבות הכרעת הבורר, בעניין תוקפו של הסכם הבוררות עצמו.

לבורר יש סמכות, להזמין עדים ולחקרם ולפסוק הוצאות בדיוק כמו סמכותו של ביהמ"ש. מהלך הבוררות יתועד בפרוטוקול בכתב ו/או מוקלט. קיימת חובה של גילוי נאות בהליכי הבוררות, ולשם כך מתנהלות כל ישיבות ופגישות הבוררות בנוכחות כל הצדדים. כל בקשה של מי מהצדדים לבוררות תוגש בכתב בלבד.

45 יום ממתן פסק הבוררות או 15 יום מיום שהוגשה בקשה לאישורו והכל בתוך מניין 45 הימים.

לבורר יש סמכות לעשות בבוררות כל מה שהצדדים הסמיכו אותו לעשות. ולכן אם לא התנו אחרת, הוא יכול להורות לבעל דין להשיב לשאלונים, לגלות ולהמציא מסמכים ולעשות כל דבר הכרוך בניהול הבוררות, כפי שרשאי היה לעשת בית משפט בתובענה שהוגשה לפניו.

לבורר נתונה אותה סמכות להזמין עדים למתן עדות או להמצאת מסמכים כפי שיא נתונה לבית המשפט בתובענה שהוגשה לפניו, והוא רשאי לפסוק להם שכר והוצאות. עם זאת, אם העדות באה תוך שימוש לרעה בהליכי בוררות, רשאי בית המשפט, על פי בקשת העד, לבטל את ההזמנה.

כמו כן, בעל דין שהוזמן כדין לישיבה ולא התייצב, רשאי הבורר לדון בסכסוך בהיעדרו. יתרה מכך, אם באותה ישיבה נדרש בעל הדין לטעון טענותיו במועד שנקבע לכך, ולא עשה כן, רשאי הבורר לפסוק בסכסוך בהיעדרו.

לגבי סמכות הבורר לתת סעדים, ההלכה אינה ברורה ולכן רצוי לקבוע בהסכם הבוררות אילו צווים מוסמך הבורר לתת.

עד לתיקון מס` 4 לחוק הבוררות בית המשפט אשר היה מוסמך לדון בבקשות אלה היה בית המשפט המחוזי, אלא אם כן הסכסוך הופנה לבוררות על ידי בית משפט אחר. ואום, החל מתיקון מס` 4 שנכנס לתוקף במהלך שנת 2018 על המבקש לפנות לבית המשפט שהיה מוסמך לדון עניינית בתיק, אילו התובענה היתה מוגשת לבית משפט. רוצה לומר, תובענה כספית למשל עד לסך של 2,500,000 ₪ לבית משפט שלום ומעל לכך לבית המשפט המחוזי, סכסוכי אחים לבית משפט לענייני משפחה ברמה העקרונית וכיו"ב. כלל זה נכון לא רק באשר לבקשה לביטול פסק בוררות שכן תיקון מס` 4 שינה את הגדרת "בית המשפט" בחוק מבית המשפט המחוזי ל" בית המשפט המוסמך לדון, לפי כל דין, בעניין שהוסכם למסרו לבוררות."