גישבור בשיטת 'יתרו'


	שיטת `יתרו` לגישבור, פותחה על ידי ישראל שמעוני, נשיא המוסד, ומבוססת על תפיסה ייחודית לפיה סכסוכים ניתנים לפתרון מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך שימוש באסקלציה ומעבר מהליך אלטרנטיבי אחד למשנהו בהתאם לשלב בו מצוי הסכסוך: משא ומתן - גישור - בוררות! כל זאת מבלי להגיע כלל לבית המשפט!!! ניסיונה המצטבר ורב השנים של הקתדרה למשפט, עסקים ופתרון סכסוכים `יתרו` בניהול הליכים לפתרון סכסוכים, ניהול מו"מ, גישור ובוררות כמו גם בהכשרת בוררים ומגשרים, הוביל להבנה כי יש להעמיק את הקישור בין עולמות התוכן השונים העוסקים בפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט – משא ומתן, גישור ובוררות, הכל תחת קורת גג אחת! מהו גישבור? המאפיין את מרבית הסכסוכים המשפטיים הוא העובדה שהם מכילים גם יצרים ורגשות של בעלי הדין, המשפיעים באופן ממשי על ההליך המשפטי ומושפעים ממנו. קיומה של התדיינות משפטית בין כותלי בית המשפט, הכוללת הגשת כתבי תביעה בהם מטיחים הצדדים האשמות זה כנגד זה, הבאת עדים, וקיום חקירות וחקירות נגדיות בין כותלי הערכאות השיפוטיות יוצר מחסומים ומכשולים חדשים לפתרון הסכסוך, מקצין את עמדות הצדדים ובכך מקשה על האפשרות ליישוב הסכסוך. יתר על כן, הניסיון מלמד כי גם לאחר ההכרעה השיפוטית, פעמים רבות חוזרים צדדים שניהלו ביניהם מאבקים משפטיים אל הערכאות השיפוטיות השונות, בשל הפרת הסדרים שנקבעו על ידי השופט, בניגוד לרצון אחד הצדדים. הניסיון המוכח במדינות רבות ברחבי העולם מראה, כי השימוש במנגנון של יישוב סכסוכים אלטרנטיבי, בהסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט (Alternative Dispute Resolution - ADR) לפני הגשת התביעה, מונעת את הצורך בהתדיינות בבית המשפט ומאפשרת לצדדים לממש באופן הדדי את הרצונות והאינטרסים שלהם בנושאים שבתובענה לשביעות רצונם. יש אם כן חשיבות רבה להביא את הצדדים לסכסוך ליישב את הסכסוך ביניהם בהסכמה מבלי להגיע לקיומה של התדיינות משפטית, ולהעמיד לרשותם כלים שיסייעו להם בהשגת ההסכמות בשלב מוקדם לפני הגשתם של כתבי בי דין. הכלי באמצעותו מבקשת ההצעה לממש את המטרה האמורה הוא הליך ה"גישבור" הנוהג כבר באופן ספורדי וולונטרי על פי תקנה 5(ח) לתקנות בית המשפט (גישור), התשנ"ג-1993. שלב ראשון בגישבור: גישור ראשיתו של הליך הגישבור בשלב הגישור. שלב זה, מעלה על נס את האוטונומיה של הצדדים לפתור את הסכסוך בניהם על דרך הפשרה. גישור הנו משא ומתן המבוצע בעזרתו של צד שלישי, כאשר ההבדל העיקרי, הבסיסי והחשוב ביותר בין הליך של שפיטה ובוררות ובין ההליך של גישור הוא האוטונומיה של הצדדים לשלוט בהליך ולהחליט עבור עצמם מהי התוצאה הרצויה עבורם. בהליך הגישור הצדדים עצמם קובעים אם יגיעו להסכם וכן מה יהיה טיבו של אותו הסכם. תפקיד המגשבר בשלב הגישור יסיע לצדדים להגיע לידי להסדר גישור לשם יישוב המחלוקת שבניהם ובלא שיש בידו סמכות - בניגוד לשופט ולבורר - למתן הכרעה או החלטה מחייבת כלשהי בנושאים שבמחלוקת בין בעלי הדין. על המגשר חלה חובת חיסיון כלפי כל שנאמר בגישור ואינו יכול להעיד בבית המשפט בכל הנוגע לסכסוך. המגשר אף אם הינו עורך דין, אינו מייעץ לצדדים בעניינים משפטיים והצדדים מופנים אל עורך דין לפני החתימה על ההסכם. שלב שני בגישבור: בוררות לעתים עשוי שלב הגישור להסתיים בלא שהסכסוך שנתגלע בין הצדדים נפתר בשלמותו. על כן, בשלב זה, יעברו אותם נושאים אשר לא נכללו בהסדר הגישור לסמכותו של המגשבר בכובעו כבורר. בשלב זה של הליך הגישבור, מפקיעים הצדדים את סמכות ההכרעה מידיהם ומפקידים אותה בידיו של המגשבר-הבורר. סמכות זו, מטילה על הבורר אחריות כבדה ומחייבת אותו לשמור על כללי התנהלות המאפיינים הליך שיפוטי. ואכן, מכל השיטות האלטרנטיביות ליישוב סכסוכים, בוררות הינה אולי השיטה הדומה ביותר לבית-המשפט שכן הבורר למעשה מכריע בסכסוך על דרך שפיטה, לאחר ששמע את הצדדים. עם זאת הליך הבוררות הינו הליך הסכמי, המעניק לצדדים שליטה רבה יותר על דרך ניהול ההליך שכן הצדדים הם הבוחרים את הבורר (בניגוד לבית-המשפט בו לא ניתן לבקש להישפט בפני שופט/ת מסוים), הם הקובעים את תחולת סדרי-הדין והם הקובעים את תחולת הדין, הנמקה וערכאת ערעור. מעמדו של הבורר, בהליך הבוררות, וכן לצורך סיומו של הליך הגישבור, הינו כשופט, אשר פסיקתו מחייבת את הצדדים. שלב שני בגישבור: בוררות לעתים עשוי שלב הגישור להסתיים בלא שהסכסוך שנתגלע בין הצדדים נפתר בשלמותו. על כן, בשלב זה, יעברו אותם נושאים אשר לא נכללו בהסדר הגישור לסמכותו של המגשבר בכובעו כבורר. בשלב זה של הליך הגישבור, מפקיעים הצדדים את סמכות ההכרעה מידיהם ומפקידים אותה בידיו של המגשבר-הבורר. סמכות זו, מטילה על הבורר אחריות כבדה ומחייבת אותו לשמור על כללי התנהלות המאפיינים הליך שיפוטי. ואכן, מכל השיטות האלטרנטיביות ליישוב סכסוכים, בוררות הינה אולי השיטה הדומה ביותר לבית-המשפט שכן הבורר למעשה מכריע בסכסוך על דרך שפיטה, לאחר ששמע את הצדדים. עם זאת הליך הבוררות הינו הליך הסכמי, המעניק לצדדים שליטה רבה יותר על דרך ניהול ההליך שכן הצדדים הם הבוחרים את הבורר (בניגוד לבית-המשפט בו לא ניתן לבקש להישפט בפני שופט/ת מסוים), הם הקובעים את תחולת סדרי-הדין והם הקובעים את תחולת הדין, הנמקה וערכאת ערעור. מעמדו של הבורר, בהליך הבוררות, וכן לצורך סיומו של הליך הגישבור, הינו כשופט, אשר פסיקתו מחייבת את הצדדים. מטרות גישבור הוא הליך המשלב בין גישור ובוררות יחדיו (או בלעז: med-arb). גישבור הינו אחד מן ההליכים האלטרנטיביים ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט (ADR - Alternative Dispute Resolution). הליך הגישבור פותח כמענה לחסרונותיה של השיטה האדברסרית, שהיא שיטה לוחמנית ותחרותית, הנוהגת בישראל כיום, לעומתה, הליך הגישבור הוא נושא הדגל של עקרונות הגישה השיתופית, המודרנית שמגייסת את הצדדים לטיפול משותף במחלוקות שהתגלעו ביניהם. אופן ההליך: תהליך הגישבור מתחיל כתהליך גישור בין הצדדים, במטרה להגיע לפתרון מוסכם של המחלוקות ביניהם, אולם כמובן שעשויות להיוותר מספר סוגיות בלתי פתורות הדורשות הכרעה. בהליך גישור רגיל, הסוגיות שנותרו במחלוקת עוברות להכרעה בבית המשפט, אך בתהליך גישבור הצדדים עוברים לשלב הבא, שהוא שלב הבוררות, בו הופך המתווך הניטרלי (ששימש בתחילה בכובעו של מגשר), למתווך ניטרלי שיכריע במחלוקת באופן מחייב (מכיוון שפסק בוררות זהה למעשה לפסק דין שניתן על ידי בית משפט מוסמך וניתן לאכיפה). גישבור הוא הליך גמיש ויצרתי המאפשר לצדדים לסיים את הסכסוך מבלי לפנות לערכאות השיפוטיות, תוך שמירת החופש והעצמאות לסיפוק צרכיהם הייחודיים וזכותם להגדרה עצמית, אוטונומית. הליך הגישבור אף מאיין טענות כמו כפיה או הפעלת כוח יתר מצד מגשר, היעדר ניטרליות מצדו, או חששם של הצדדים לגילויי פתיחות ושיתוף פעולה בשלב הגישור, בשל הידיעה כי אותו אדם ניטרלי ישמש גם בורר (בתום שלב הגישור).