י.ג נ` ת.ג
בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א
רע"א 3453/12
פסק דינה של כב` השופטת שפרה גליק
בוררות – בורר – העברתו מתפקידובוררות – בורר – חובותיו
רקע:
בפנינו בקשה להעברת הבורר, השופט בדימוס יצחק שנהב (להלן- "הבורר") מתפקידו כבורר בין הצדדים. המבקש טוען בבקשתו כי על פי הוראות סעיף 11(1) לחוק הבוררות, "רשאי ביהמ"ש להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה: ... נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים", לטענתו איבד אמון בבורר כיון שזה לא נהג כלפי הצדדים בנאמנות, כמתחייב מהוראות סעיף 30 לחוק הבוררות זאת לנוכח אי גילוי קשר בין הבורר לבין בא-כח התובעת וזאת חרף חובתו לחשוף את קשריו עם בעלי הדין לפני תחילת הדיון ובהזדמנות הראשונה. כן נטען, שהתנהגותו של הבורר במהלך הבוררות העלתה חשש ממשי למשוא פנים.
הבקשה נדחתה.
כב` השופטת שפרה גליק דחתה את הבקשה וקבעה:
1. לא הוכחה כל קרבה ממשית או אחרת בין הבורר לבין בא-כח התובעת כנטען בבקשה, ולפיכך לא חלה כל חובת "גילוי" על הבורר.
2. אין ממש בטענות התובע בדבר היכרות, חברות, שכנות או תפילה בבית הכנסת כדי להוות "קשר" או "קרבה ממשית" או קרבה בכלל המחייבת "גילוי" למי מהצדדים.
3. הוכח באופן חד משמעי כי ה"קשר" בין הבורר לבין בא-כח התובעת הינו קשר סתמי ושולי, שאין בו כל ממש, וממילא אין בצדו כל "חובת גילוי".
4. לא היה לבורר אינטרס כלשהו בבוררות או שמץ של ניגוד עניינים בינו לבין מי מהצדדים.
בנקודה זו נבקש, קוראים נכבדים,להתמקד בשתי סוגיות העולות מן ההחלטה: "חובת הגלוי" ו"שיהוי".
בפני בית המשפט, עת שקד על החלטתו זו, היו מס` עובדות - אינן מוזכרות בהחלטה- אשר החלטנו להביא בפניכם וזאת במטרה לשתפכם בהרהורינו.
1. הבורר לא הודיע על היכרותו "הסתמית והשולית" עם ב"כ התובעת במתכוון (ע"פ הודאתו במסגרת הליך זה) כמו גם את היותו מגשר בהליכים להם ב"כ התובעת שותף.
2. בהלכת ארט בי[1] פסק השופט דנציגר:
"..חובת הגילוי המוטלת על בורר הינה מלאה...לדעתי, ההכרעה האם מדובר בקשר מהותי אם לאו צריך שתהיה בידי הצדדים ולא בידי הבורר, קרי על הבורר לחשוף את המידע ולתת לצדדים להחליט על פי שיקול דעתם האם הם רוצים למנות אותו לתפקיד.."
3. השופט א` שטרוזמן מציין בספרו[2] כי:
"..ראוי שהבורר ייתן ביטוי בכתב (במכתב או בפרוטוקול) כבר בישיבת הבוררות הראשונה, להיכרותו המוקדמת עם מי מבעלי הדין...ככל שימהר הבורר לחשוף בפני בעלי הדין את זיקתו למי מבעלי הדין או העדים, גם אם בעיניו אין משמעות לזיקה זו והוא משוכנע שלא תהיה לה השפעה על פסקו, כך ייטב לבוררות ולחוסנו של הפסק.."
§ האם פעל נכון בית המשפט עת ראה בהשמטת המידע ע"י הבורר ככזאת שנעשתה בתום לב או לחילופין כהשמטת מידע בעניין זניח ופעוט (מקום בו קבע כי לא הייתה על הבורר חובת גלוי נוכח אי קיומה של קרבה ממשית או אחרת בינו לבין ב"כ התובעת)? ואם כן, כיצד עולה הדבר בקנה אחד עם הדברים כפי שהובאו לעיל ועם החלטתו של הבורר להסתיר את הדברים?
§ האם יש לגזור גזירה שווה בין מקרה בו בורר מסתיר במתכוון מידע, מפאת חשש זה או אחר, אל מול מקרה בו הבורר אינו חושף את היכרותו, בתום לב, נוכח היות העניין זניח ופעוט?
4. הנתבע גילה בשיחת חולין עם אחת מעובדותיו את דבר קשריהם של הבורר וב"כ התובעת ביום ה-25.06.2012. לאור זאת ביקש לבדוק את אמיתות הדברים ושכר, עוד באותו היום, חברת חקירות. ביום ה- 30.07.2012 הגישה לו חברת החקירות דו"ח אשר אישש את דבר קשריו של הבורר עם ב"כ התובעת, מה שהביא להגשת התביעה נשוא החלטה זו (מיידית עם קבלת הדו"ח).
§ האם יש לזקוף לחובתו של צד את התקופה בה ביקש לאשש את ששמע ככזו המהווה שיהוי בהגשת הבקשה והגובלת בחוסר תום לב ? האם היה עליו לפעול מיד -ללא שבדק את הדברים- ולהגיש בקשה להעברתו של הבורר עת שמע את הדברים לראשונה ?
נשמח לשמוע את דעתכם.
גלוי נאות: הכותב ייצג את המבקש בתובענה זו!
v להרחבה בנושא "חובת הגלוי" לחץ כאן!
[1] רע"א 296/08 ארט בי נגד עז` המנוח ג`ק לוברמן [פורסם בנבו] (5.12.2010)[2] אורי שטרוזמן הבוררות (2001), עמ` 101
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן!
כספי תעופה בע"מ נ` JSC AEROAVIT AIRLINES
בית המשפט העליון
רע"א 8613/10
פסק דינו של כב` השופט י` דנציגר
בוררות – עיכוב הליכים – עקב קיומו של הסכם בוררותדיון אזרחי – עיכוב הליכים – בשל הסכם בוררות
רקע:
בפנינו בר"ע על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי בת"א, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, מחמת קיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים, בקובעו כי המבקשת בחרה להתעלם מהוראות ההסכם עת פנתה לביהמ"ש בהמרצת הפתיחה, דבר שיש בו כדי ללמד כי היא לא הייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות כנדרש על פי הוראת סעיף 5(א) לחוק הבוררות. המבקשת טוענת בבקשתה זו(בפני בית המשפט העליון) כי נאלצה להגיש את התובענה לביהמ"ש בשל דחיפות הזמנים, אי-שיתוף פעולה מצד המשיבה ורצונה לכלול בהליך צד שלישי שאינו מחויב להסכם הבוררות ולפיכך שגה ביהמ"ש המחוזי בקובעו כי המבקשת לא מילאה את הוראת סעיף 5(א) לחוק הבוררות. בנוסף, טענה כי שגה ביהמ"ש המחוזי משלא ראה להורות על עיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות בצירוף סעיף 2(3) לאמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958.
הבקשה נדונה כערעור ונדחתה.
בית המשפט בדונו בבקשה זו כבערעור התייחס לשאלות הבאות:
1. שאלת תחולתו של סעיף 6 לחוק הבוררות על ההסכם, זאת בין היתר בהתחשב במועד בו העלתה המבקשת את הטענה בדבר תחולתו (המבקשת העלתה טענה זו לראשונה בערעור).
2. האם שגה בית המשפט המחוזי עת נמנע מלהורות על עיכוב ההליכים בתובענה שהגישה המשיבה על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, נוכח קיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים?
כב` השופט דנציגר דחה את הערעור (בהסכמת המשנָה לנשיא מ` נאור והשופט א` שהם) מהטעמים הבאים:
1. באשר למועד העלאת הטענה בדבר תחולתו של סעיף 6 לחוק, אמנם נכון הוא כי החוק ואמנת ניו יורק הינם מן המפורסמות לגביהן יש לבית המשפט ידיעה שיפוטית. משכך, לכאורה נכון לדחות את טענת המשיבה לפיה טענותיה של המבקשת לפי סעיף 6 לחוק הינן בגדר הרחבת חזית. יתר על כן, הלכה היא כי לבית המשפט שלערעור נתון שיקול דעת האם להידרש לטענה משפטית המועלית לפניו לראשונה, אם זו מעוגנת בעובדות שאינן שנויות במחלוקת ואם זו אינה אלא בגדר פרשנות משפטית במסגרת עילת התביעה וכתבי בי הדין- לא כך הדבר במקרה דנן שכן קיימת מחלוקת עובדתית בדבר תחולתה של אמנת ניו יורק על הסכסוך בין הצדדים-בהתאם לתניית הבוררות שבהסכם שנכרת בין הצדדים- כמו גם בשאלה האם מתקיימים בנסיבות העניין החריגים הקבועים בסעיף 2(3) לאמנה.
2. התנאים הנדרשים לשם עיכוב הליכים בסכסוך שחל עליו הסכם בוררות מכוח סעיף 6 לחוק אינם זהים לתנאים הנדרשים על פי סעיף 5 לחוק- הכרעה בשאלת תחולתה של הוראת סעיף 6 לחוק הבוררות מחייבת לדון בחריגים מכוח אמנת ניו יורק, המתייחסים להסכם בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או אשר איננו בר ביצוע. בזיקה לכך, יתקשה בית המשפט לדון בטענה או בנימוק שלא נטענו לפני הערכאה הדיונית- בייחוד כאשר לא הייתה כל מניעה לעשות כן.
3. באשר לעיכוב ההליכים בתובענה שהגישה המשיבה על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, משהחליטה הערכאה הדיונית בשאלת עיכוב ההליכים המתנהלים לפניה, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטה זו. רק במקרים בהם נפלה טעות של ממש בשיקול דעתה של זו תתערב בו ערכאת הערעור.
4. יש לתת תוקף ובכורה להסכמי בוררות. לצד זאת, פן נוסף של עקרון חופש החוזים הוא כי יש לכבד את רצונם של הצדדים לסכסוך כפי שזה משתקף בפועלם, בהתנהגותם – זאת אף לאחר חתימת ההסכם.
5. כאשר צד לחוזה אינו עומד על זכותו לברר את המחלוקות שנתגלעו בינו לבין הצד השני בבוררות, וכאשר הצד השני אינו מתעקש על קיום התנאי, הרי שבכך הביעו הצדדים את אומד דעתם כי התנייה איבדה בפועל את כוחה.
6. הנטל להוכחת נכונות לקיום בוררות מוטל על המבקש לעכב את ההליכים.
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן!
