חידושי פסיקה
ד"ר י. שגב ושות` עורכי דין נ` רוני מאנה בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
הפב (ת"א) 6827-11-11פסק דינה של כב` השופטת שבח יהודית בוררות – פסק בורר – בקשה לביטולובוררות – פסק בורר – בקשה לתיקונו רקע: המבקש , משרד עורכי דין ד"ר י. שגב ושות`, יצג בשעתו את המשיבים בתביעתם נגד ארקדי גאידמק והגיש בשמם נגדו תביעה כספית על סך 21,000,000 ₪. בתגובה הגיש גאידמק נגד המשיבים תביעה שכנגד על סך 30,000,000 ₪. פרשיה שסיומה היווה התחלתה של פרשיה חדשה – זו שבין המשיבים לבין עו"ד שגב, לאור דרישות שכר הטרחה של זה האחרון. בעלי הדין הסכימו לברר את המחלוקת בנושא שכר הטרחה במסגרת בוררות, וזו התנהלה בפני עו"ד יורם אלרואי (להלן: "הבורר"). התוצאה האופרטיבית של פסק הבורר התבטאה בכך שתביעת עו"ד שגב נדחתה כליל, ואילו התביעה שכנגד נתקבלה חלקית; עו"ד שגב חוייב להשיב למשיבים סך של 435,353 ₪. לאחר מתן פסק הבורר הגישו שני הצדדים בקשות לתיקון הפסק (ע"י הבורר) לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). מכאן הבקשה שלפנינו לביטול פסק הבורר - לפי סעיף 24 לחוק- ולביטולה של ההחלטה המתקנת את הפסק. הבקשה נדחתה ! הסוגיות בהן בחרנו להתמקד מתייחסות לטענה בדבר בטלות החלטת התיקון והן: 1. האם החלטת הבורר להיעתר לעתירה לריבית – אשר עלתה לראשונה במסגרת בקשה לתיקון פסק הבורר- נעשתה בהיעדר סמכות ולכן דינה בטלות? 2. על-פי סעיף 22 לחוק על הבורר לפסוק תוך שלושים ימים בבקשה לתיקון פסקו. מהו המועד ממנו יש להתחיל במניין הימים ? בית המשפט בדונו בבקשה זו קבע: 1. באשר לסמכות לפסוק ריבית- רשות שיפוטית, ובכללה בורר, רשאית לפי שיקול דעתה לפסוק ריבית והצמדה לשם שמירה על ערך הכסף, כך שבכל מקרה מוסמך הבורר לפסוק ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. 2. באשר למועד הינתן החלטת התיקון: לא ניתן מצד אחד להגיש טיעונים בכתב, ומצד שני לטעון כי לאור הגשת הטיעונים, חלף המועד למתן החלטת התיקון, דהיינו שלושים הימים. 3. בהגישם סיכומים בכתב, יש לראות את בעלי הדין כמאריכים מכללא, על דרך ההתנהגות, את המועד למתן החלטת התיקון, באופן שתחילת המניין נדחית מיום "מסירת ההודעה"- ע"פ לשון החוק(סע` 22(ג)) "הבורר יחליט בפניה לפי סעיף זה תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי הדין האחרים הודעה עליה"- ליום האחרון בו הוגשו הטיעונים. לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! מרדכי אביב, מפעלי בניה בע"מ נ` הרב שמואל נחם בית המשפט המחוזי בירושלים הפב (י-ם) 7293-02-12פסק דינו של כב` השופט בן-ציון גרינברגר בוררות – הסכם בוררות – גדריובוררות – בורר – סמכותו רקע: בפניינו שתי תובענות שהדיון בהן אוחד, האחת – בקשה לאישור פסק בוררות, והשניה - בקשה נגדית לביטולו, שתיהן בנוגע לפסק הבוררות אשר ניתן על ידי המהנדס מר יאיר נצר, אשר מונה כבורר בנוגע לסכסוך שבין הצדדים (להלן: "פסק הבוררות") כפי שיפורט להלן. במהלך בניית הדירות, התגלעו בין הצדדים מחלוקות בקשר לטענות המשיבים הנוגעות לליקויי בנייה בדירות. בין הצדדים נחתם "הסכם פשרה", לפיו כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים, יועבר לבוררות. הצדדים החילו על עצמם את הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), על תוספותיו, וקבעו בסעיף 17 להסכם כי "סעיף זה מהווה הסכם בוררות לכל דבר ועניין. הבורר הינו מחויב לנמק את הפסק ואיננו כפוף לסדרי הדין, לדיני הראיות ולדין המהותי". בעקבות המחלוקות האמורות שהתעוררו בין הצדדים, מונה לצדדים בורר אשר דן בסכסוך בהתאם לכתבי הטענות וקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעים בגין הליקויים סכום כולל של 136,930 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. מכאן הבקשה. הבקשה לביטול נדחתה ופסק הבורר אושר. הסוגיות בהן בחרנו להתמקד בפסיקתו של בית המשפט הן: 1. עת לא נקבעו גדרי סמכותו של הבורר בהסכם הבוררות, עליו חתמו הצדדים, האם כתבי הטענות המוגשים לבורר הם המגדירים את היקף הסכסוך ואת "סל" הסעדים שניתן לבורר לשקול? 2. היש לקבל את הטענה לפיה הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות) מקום בו לא התייחס בהכרעתו לכל אחת מן הטענות, שהעלה בעל הדין בנוגע לאותה סוגיה? בית המשפט בדונו בבקשה זו קבע: 1. בניגוד להליך אזרחי רגיל בבית המשפט, שם אכן מוגדר הסכסוך על פי טענות הצדדים בכתבי טענותיהם, לא כן בבוררות, שם מוגדר הסכסוך הנתון לסמכותו של הבורר בהסכם הבוררות, שהרי הוא הבסיס והמקור לעצם סמכותו של הבורר להכריע בסכסוך. 2. הפסיקה אכן מתייחסת לכתבי הטענות של הצדדים המוגשים לבורר ככלי לפרשנות היקף הסמכות הניתנת לבורר, ברם כתבי הטענות כשלעצמם אינם חזות הכול, ובראש ובראשונה יש להתייחס להסכם הבוררות. 3. מקום בו הצדדים כוללים סעיף בוררות כללי ופתוח - לפיו הם יעבירו כל סכסוך ביניהם להכרעת הבורר- יחולו על הבורר הוראות סעיף יד לתוספת לחוק הבוררות, לפיו, "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו..." 4. באשר לטענה לפיה הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות). בדומה לבית משפט, בורר אינו חייב לפסוק בכל טענה שנטענה, חשובה או בלתי חשובה, עיקרית או חלופית, שבעל דין שוטח לפניו, ורשאי הוא לתת דעתו על הטענות הצריכות לדעתו להכרעה ולא לעמוד על האחרות.5. הלכה היא, כי יש בעצם קבלת עמדתו של הצד השני על ידי הבורר משום הודעה על דחיית טענותיו של הטוען מנגד.
בית המשפט, בהביאו תימוכין בסוגיית סעיף 24 (5) לחוק הבוררות, מאזכר את ספרו של ד"ר ישראל שמעוני, "אופק חדש בבוררות-דיני בוררות עם ערכאת ערעור" 293 (2009).
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! | 
