חידושי פסיקה
י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ` בנק לאומי לישראל בע"מ בית המשפט העליון
רע"א 4781/12פסק דינו של כב` השופט י` דנציגר בוררות – הליכי בוררות – חיסיוןראיות – חיסיון – הליך בוררות רקע: בפנינו בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י` אטדגי), במסגרתה חויבו המבקשים והמשיב 2 לגלות למשיב 1, בנק לאומי בישראל בע"מ (אשר לא לקח חלק בבוררות), מסמכים ספציפיים מתוך הליך בוררות שנערך בין המבקשים 4-2 לבין המשיב 2. לעמדתם, החלטה המחייבת אותם לחשוף מסמכים שהופקו במסגרת הליכי בוררות חסויים (כלשונם) פוגעת בזכויותיהם פגיעה שאינה ראויה. הערה בטרם נדון בשאלה בה בחרנו להתמקד. בקשת רשות הערעור דנן עוסקת בהחלטה דיונית בדבר אופן ניהול ההליך, אשר ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה [ראו בעניין זה, רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ` מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990)]. בית המשפט ראה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי -להורות על חשיפת המסמכים בנסיבות העניין- סוטה ממתחם הסבירות ועל כן ראה הצדקה במתן רשות הערעור. בקשת הערעור נידונה כערעור אשר נתקבל בחלקו ! השאלה בה בחרנו להתמקד הינה: האם ניתן לחשוף מסמכים שמקורם בהליך בוררות, ובפרט: מסמכים המהווים את "תיק הבוררות", קרי: כתבי בי הדין, הפרוטוקולים וטיוטת פסק הבוררות ? בית המשפט בדונו בבקשה זו קבע: 1. הרקע הנורמטיבי לשאלה זו מוסדר בתקנות 122-112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), העוסקות, בין השאר, בגילוי ובעיון במסמכים במסגרת הליך משפטי אזרחי. באופן פרטני יותר, המדובר בחובת העיון המוסדרת בתקנה 114 לתקנות, ואשר נלווית לחובת הגילוי. 2. תקנה 119 לתקנות קובעת כי כאשר מעלה בעל דין טענה בדבר חיסיון מסמך או אינטרס נוגד החוסם את גילויו, רשאי בית המשפט לעיין במסמך על מנת לקבוע האם המסמך נהנה מחיסיון. 3. הדיון בטענת חיסיון נחלק לשלושה שלבים מרכזיים: א. בשלב הראשון על מבקש הגילוי להוכיח כי המסמך המבוקש הינו רלבנטי לזירת המחלוקת. באם נמצא כי המסמך רלבנטי כאמור, נקודת המוצא היא כי יש להורות על גילויו אלא אם יצביע הצד השני על קיומו של חיסיון או אינטרס הראוי לגבור. ב. השלב השני מתמקד אפוא בשאלת קיומו של חיסיון או ערך מרכזי נוגד אחר. אם הוכח שאמנם קיים חיסיון או ערך כאמור – יש לבחון האם החיסיון הינו יחסי או מוחלט. ג. ככל שהחיסיון הוא יחסי, וככל שנמצא כי קיים ערך נוגד בנסיבות העניין, יידרש בית המשפט במסגרת השלב השלישי להכריע בשאלה האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו. זאת ייקבע על יסוד נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, כאשר בית המשפט יבחן האם "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה" (בהשאלה מהחסיונות המוסדרים בסעיפים 45-44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). 4. בשונה מהליך שיפוטי רגיל לגביו נקודת המוצא היא פומביות, ביחס לבוררות נקודת המוצא היא – וכך צריכה היא להיות – פרטיות. 5. ההיגיון מורה כי מאפיין החשאיות של מוסד הבוררות צריך שישפיע על ההיבט העוסק בחשיפת מסמכים הקשורים לבוררות לפני צד שלישי שלא היה צד להליכים. פן זה של חשאיות הבוררות עולה בקנה אחד עם זכות היסוד של כל אדם לפרטיות ולצנעת חייו. 6. לצד האינטרס האישי של המבקשים בפרטיות, אינטרס נוסף שיש לקחת בחשבון ואשר עשוי, עקרונית, להצדיק את חסימת הגילוי של מסמכי תיק בוררות, הוא הרצון לעודד ולחזק קיומן של מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים בין בעלי דין. 7. חובת סודיות שמקורה בהסכם אין בה כדי ליצור חיסיון כלפי צד שלישי. הרחבת יתר של החיסיון, עלולה להביא לכך שעצם הגשת מסמך בגישור או בהליכי בוררות תהפוך את המסמך לחסוי, וכך יהפוך הליך הגישור או הבוררות ל"בית קברות" לראיות. (הערת כב` הש` י.עמית) 8. כל חיסיון יציר הפסיקה וכל אינטרס הראוי להגנה, הוא יחסי ואינו מוחלט, במובן זה שעל בית המשפט לאזן אד-הוק בנסיבות כל מקרה המובא בפניו, אם יש להורות על גילוי המסמך. (הערת כב` הש` י.עמית) בית המשפט מקבל בחלקו את הערעור בכך שהוא מחזיר את התיק להכרעתו של בית המשפט המחוזי על מנת שיערוך את האיזון הדרוש ויקבע האם יש להורות על גילוי המסמכים אם לאו.
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! אמנון קוממי נ` מנורה חברה לביטוח בע"מ
בית משפט השלום בכפר סבא תא (כ"ס) 2471-09 פסק דינו של כב` השופט דורון חסדאי בוררות – הסכם בוררות – צורתובוררות – הסכם בוררות – הסכמה רקע: בפנינו תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה. לטענת הנתבעת (חברת הביטוח), אגב העניינים האחרים אותם היא מעלה בכתב הגנתה, היא שלמה לתובע תגמולי ביטוח חלקיים ושחררה אותו מתשלום פרמיות עד תקופה מסוימת, שאז דחתה את המשך אישור התביעה בטענה כי הוא אינו מצוי באובדן כושר עבודה, בהתבססה על חוות דעת אורתופד שבדק אותו מטעמה. בהמשך לדבריה אלו, טענה כי, התובע, בצוותא עם סוכן הביטוח, ערער על החלטתה זו וביקש להפעיל את סעיף הבוררות ,שבפוליסה, על דרך מינוי רופא תעסוקתי שישמש בורר מכריע וסופי. לאחר תכתובת בין הצדדים, בסוגיה זו, נבדק התובע אצל הבורר וממצאי הבדיקה הובילו לדחיית תביעתו. בעקבות זאת, טענה בפני בית המשפט למעשה בית דין וביקשה לדחות את התובענה. באשר לטענתה זו של הנתבעת -בדבר מעשה בית -דין, עקב קיומו של פסק בוררות- טען התובע כי לא היה כל הסכם בוררות בר תוקף וככל שהיה, הרי שזה בטל מעקרו או שיש לבטלו, עקב טעות או הטעיה. לדברי התובע, לא נוהל כל הליך של בוררות, לא קיים פסק בורר, ואם קיים שכזה הרי שנפלה בו טעות והוא לקוי ויש לבטלו. התביעה נדחתה. בית המשפט בדונו בסוגיה זו קבע: 1. התקשרות בהסכם בוררות מחייבת את הסכמתם המלאה של הצדדים. כדי שיתקיים יסוד ההסכמה, נדרש מפגש רצונות בין הצדדים להתקשר בהסכם בוררות. על מפגש הרצונות ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים טרם ההתקשרות, מהתייעצויותיהם, מהמסמכים ומפרשנות החוזה שנחתם ביניהם. לצורך השגת התכלית האמיתית שואב ביהמ"ש אף מידע ממקורות חיצוניים, לרבות התכתבויות והתנהגות הצדדים לאחר מכן. 2. אין צורך שהסכם בוררות יערך במסמך מיוחד בפני עצמו. עסקאות רבות נקשרות בחילופי מסמכים בלא חתימת הצדדים על מסמך משותף. ההסכמה יכולה להעלות מתוך התכתבות בין הצדדים ויש לבחון את הניסוח כדי לברר אם מתוך ההתכתבות שבין הצדדים אכן עולה הסכמה של כל אחד מהם להתדיין בבוררות. אין צורך כי החוזה יכונה במפורש "הסכם בוררות" ובלבד שההסכמה לבוררות מובנת מתוך נוסח הדברים. 3. במקרה דנן, הסכם הבוררות נערך במסמך מיוחד אשר נשא את הכותרת "הסכם בוררות", הגדיר את הצדדים לו ואף ציין כי הצדדים מסכימים למסור את ההכרעה בשאלת כושר עבודתו של המבוטח לבורר המוסכם פרופ` ריבק -מומחה ברפואה התעסוקתית- אשר יכריע באופן סופי במחלוקת בין הצדדים. לאור זאת קבע בית המשפט כי נחה דעתו כי פרופ` ריבק אכן שימש כבורר מוסכם מטעם הצדדים וכי חוות דעתו הינה פסק בורר אשר עומד בתוקפו.
**** בית המשפט, בהביאו תימוכין להחלטתו זו, מאזכר את ספרו של ד"ר ישראל שמעוני, "אופק חדש בבוררות-דיני בוררות עם ערכאת ערעור" (2009) , עמ` 13-14.
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! |