מאת ישראל שמעוני, עו"ד ובורר הגשת הבקשה להעברת הבורר מתפקידו תיעשה בהתאם לסעיף 4 לתקנות. הבקשה תוגש על ידי אחד הצדדים, או על ידי שניהם. ככלל, אין זה ראוי כי הבורר יבקש את העברתו מתפקידו באמצעות אבעיה, אך אם תוגש – ייתכן שבית המשפט ידון בה בכל זאת.
המועד להגשת הבקשה להעברת בורר מתפקידו
על פי ההלכה שנפסקה ברע"א 3017/97[1], המועד להגשת בקשה להעברת בורר מתפקידו מסתיים עם מתן פסק הבורר. יום חתימת פסק הבורר (ולא יום שימועו) הוא יום מתן הפסק. משתמה הבוררות, עברו מן העולם העילות שבסעיף 11 לחוק הבוררות לעניין העברת בורר מתפקידו. על טענה זו סמך המשיב בת"א 206/05[2], אך נפסק, כי בנסיבות העניין, טענה זו אינה מתקבלת, שכן המבקשת הודיעה על כוונתה לפני הבורר להגיש את הבקשה להעברתו מתפקידו. ואמנם, המבקשת הגישה את בקשתה להעברת הבורר מתפקידו לבית המשפט ביום 30.1.05, וביום 31.1.05, היינו, לאחר שהמבקשת הודיעה לבורר על כוונתה לבקש את העברתו מתפקידו ולאחר שהבקשה הוגשה בפועל לבית המשפט, רק אז הודיע הבורר לצדדים כי פסק הבוררות מוכן[3] לעומת זאת, בפרשת מושקוביץ, הוגשה הבקשה לפסילת הבורר כשלושה שבועות לאחר שהבורר הודיע כי ניתן יהיה לקבל את פסק הבוררות כנגד הסדרת תשלום שכר טרחתו. וכך קבע בית המשפט: "סבורני כי בנסיבות העניין שלפני לא אחרה המבקשת את המועד להגשת בקשתה ועל כן אין לחסום בפניה את הדרך לעתור לסעד שלו עתרה". הוסיף בית המשפט וקבע כי: "התוצאה ממסקנתי האמורה [היינו, דחיית טענת הסף הנדונה] עולה בקנה אחד גם עם הצורך בפרשנות מרחיבה של הוראות החוק, במקרים המתאימים, באופן התואם את עשיית הצדק הלכה למעשה: השוו לדברי כב` השופט רובינשטיין בפיסקה ח` לפסק דינו בעניין רע"א 2237/03[4])." משניתן פסק הבוררות, שוב לא ניתן לבקש להעביר את הבורר מתפקידו, כמי שאינו ראוי לאמון הצדדים[5]. ניתן פסק הבוררות, רשאי כל אחד מבעלי הדין לעתור לביטול הפסק, כולו או חלקו, או גם להשלמתו, לתיקונו או להחזרתו לבורר, על יסוד אחת מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק. סעיף 24 לחוק אינו כולל הוראה המאפשרת לבטל את הפסק בעילה שמדובר בה בסעיף11(1) לחוק. בעת שמוגשת הבקשה להעברת הבורר מתפקידו אין זה ראוי כי הבורר ימשיך לכהן, שהרי אם יתברר שיש רגליים לטענה ויש מקום להעברת הבורר מתפקידו, הרי שהימשכות הליכי הבוררות בעוד הבקשה האמורה תלויה ועומדת תביא לאובדן משאבים מיותר, שלא לצורך[6]. "יעילותה של הבוררות כמוסד ליישוב סכסוכים עלולה להיפגם באם יינתן על נקלה סעד זמני המעכב את התנהלותה. צד שאינו חפץ בקיום תניית בוררות יוכל להגיש תובענה לבית משפט להפסקת ההליכים על פיה, ואם יזכה על נקלה בסעד ביניים המעכב את הליכיה, עלולה להיפגע תכליתה העיקרית – ליתן פיתרון מהיר ויעיל למחלוקת בין הצדדים, וזאת גם מקום שבסיומו של ההליך העיקרי יתברר כי אין בתובענה ממש."
בורר כמשיב, כעד וכטוען בבקשה להעברתו מתפקידו
מבחינה פורמלית, אין לבורר מעמד. על הצד המעוניין להעביר בורר מתפקידו להגיש בקשה לבית המשפט המוסמך. המשיב לבקשה הוא הצד שכנגד להליך הבוררות. לבורר אין איפוא מעמד בדין בבקשה להעברתו מתפקידו. זאת - על אף היותו נושא הבקשה הנחשף, ללא פתחון פה, לביקורת מגמתית העלולה לפגוע בשמו הטוב. מצב זה יוצר קושי אמיתי ואף מרתיע בעלי תפקיד מלשמש כבוררים.
נוכחות הבורר בדיון
בקשה להעברת בורר מתפקידו על פי העילות הקבועות בסעיף 11 הינה בקשה הפוגעת בבורר, ואם תתקבל – היא עלולה להסב לבורר נזק רב. הבקשה עלולה לגרום לפגיעה בשמו הטוב של הבורר ולעתים אף בפרנסתו כבורר. על כן, ראוי וחיוני כי הבורר יהא נוכח בדיון הנסוב על בקשה מהסוג האמור, וישתתף בו. תגובת הבורר על הדברים הנאמרים כלפיו הינן קבילות, אולם מה יקרה כאשר ייאלץ להצדיק את החלטותיו? הרי לא יוכל לעשות כן בלא להסביר את שיקוליו, על מנת להוכיח כי שיקוליו טהורים. שאלה נוספת העולה באותו הקשר היא, אם על הבורר להיות משיב פעיל בדיון על העברתו מתפקידו או להסתפק בהיותו משיב פורמלי. יש להדגיש כי בחוק הבוררות אין זכר להתייצבות הבורר בבית המשפט, למעט בדיון על שכרו על פי סעיף 35 לחוק. מכאן עולה הספק, אם הייתה למחוקק כוונה שלא להסדיר את התייצבות הבורר כמשיב פעיל בטענות המיוחסות נגדו, דהיינו, אם מדובר בהסדר שלילי או שמא לא הובאו בחשבון מקרים שבהם ייאלץ הבורר להתייצב בבית המשפט למעט בסוגיית השכר. לדעתי, מן הראוי לאפשר לבורר להתייצב כמשיב פעיל (ולא כמשיב פורמלי בלבד) בבקשות המכוונות לפוסלו ממעמדו, כדי שיוכל להתגונן מפניהן בעצמו ולא באמצעות משיב אחר שהוא בעל דין בבוררות. בית המשפט העליון הסיר את הערפל מעל סוגיה זו, כאשר נתן לעורך דין שכיהן כבורר לערער על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, בו בוטל פסק הבוררות עקב משוא פנים. לטענת הבורר, פסק הדין ניתן ללא הצדקה. שופטת בית המשפט המחוזי החליטה, כי אין לזמן את הבורר כעד מטעם המשיבים, שכן הבורר הוא בעל תפקיד מעין שיפוטי וחקירתו מעל דוכן העדים תפגע בהליך הבוררות. עוד הוסיפה, כי הבורר יזומן כעד לעתים נדירות בלבד, כאשר לא ניתן להגיע לחקר האמת בדרך אחרת וכאשר מדובר בעניינים צדדיים להליך[7]. במקרה דנא, קבעה השופטת, הדברים התבררו במלואם באמצעות תצהירי העדים, המסמכים המצורפים והחקירה הנגדית.
[1] רע"א 3017/97 י. מושקוביץ חברה לבנין בע"מ נ` מ.ר.פ.ר בניה והשקעות בע"מ, פ"ד נא(3) 745 (1997) (להלן: הלכת מושקוביץ). [2] ת"א (מחוזי-חי`) 206/05 ורד הזהב 94 בע"מ נ` ישעיהו איל, תק-מח 2006(2) 7800 (2006). [3] השווה בעניין זה רע"א 10086/06 דרור עמירה נ` ד"ר משעל יוסף (פורסם בנבו) שם נקבע כי: "משניתן פסק הבורר, לא ניתן לדון בבקשה להעביר את הבורר מתפקידו, ואין נפקא מינה אם הבקשה בענין זה הוגשה לביהמ"ש קודם למתן פסק הבורר. בבקשה לביטול הפסק ניתן היה לכלול את העילות שבשלן ביקשו המבקשים להעביר את הבורר מתפקידו." [4] רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נגד המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529 (2005). [5] ע"א 428/74 מלבין נ` זונטג, פ"ד כט(1) 281 (1974). [6] ת"א (מחוזי- חי`) 438/04 כהן נ` פולינר (לא פורסם, 10.8.2006).
*ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד בורר ומגשר, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות. ד"ר שמעוני הוא מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כיו"ר המוסד לבוררות `יתרו`.
