החלטת הבורר לצרף צד להליך הבוררות מהווה פסק ביניים או החלטה אחרת?
מאת ישראל שמעוני, עו"ד ובורר האם החלטת הבורר לצרף צד להליך הבוררות מהווה פסק ביניים או החלטה אחרת? בורר יכול במהלך הבוררות לתת פסק ביניים, האמור להכריע באופן סופי וחד משמעי בחלק מוגדר ומותחם של המחלוקות נושא הבוררות, שהוא בעל קיום עצמאי ושעליו ניתן לערער לאלתר. לעומת זאת, על החלטה אחרת ניתן לערער במסגרת בקשת ביטול על הפסק כולו.
אולם, דעתו של בית המשפט היתה שבית משפט מוסמך, בהחלטה שעניינה צירוף צד – אשר כפועל יוצא מכך מתעוררת שאלה לגבי סמכות הבורר – לדון בבקשה לביטול אותה החלטה. הטעם לכך הוא, שההחלטה לצירוף הצד השלישי כצד לבוררות הינה החלטה סופית בסוגיה זו. אם תימשך הבוררות יינתן, בסופו של דבר, פסק בורר אשר אותה חברה צד בו. הטענה, כי קיום הבוררות עם הצד השלישי מהווה חריגה מסמכותו של הבורר, היא טענה נכונה בהווה ותהיה נכונה גם במועד מתן פסק הדין, ללא קשר לתוכנו של פסק הדין שיינתן. אין הצדקה להטריח צדדים לבוררות ארוכה כאשר שאלה מקדמית, בעניין סמכות הבורר לקיים בוררות בין הצדדים, לא הוכרעה. לאור האמור, התיר בית המשפט את הדיון בשאלה אם יש בהחלטת הצירוף משום עילה לביטול הבוררות בהתאם להוראות סעיף 24(3) לחוק הבוררות.
באשר לשאלה, אם יש בהחלטת הצירוף משום חריגה בסמכותו של הבורר, פסק בית המשפט כי הכלל הוא שהסכם בוררות מחייב את הצדדים שחתמו עליו.
אולם, יש מקרים נוספים שבהם גם מי שלא חתם על הסכם הבוררות עשוי להיחשב כצד להסכם[1]. אחת האפשרויות היא הצטרפות להסכם מכוח הסכמת הצדדים. אפשרות אחרת היא לצרף חברה להליך הבוררות כאשר מי שחתם על הסכם הבוררות הוא נציג החברה או בעל שליטה בה. אלא שהאפשרות האחרונה אינה אוטומטית. יש לבדוק בדקדקנות את הקשר בין החותם על ההסכם לבין החברה שבשליטתו. נוסף לכך, יש לבחון מה היה אומד דעתם של הצדדים לעניין חיובה של החברה להליך בוררות במקרה של סכסוך ביניהם.[2]
במקרה זה סבר בית המשפט, כי כאשר החברה לא היתה צד להסכם הבוררות, וכאשר 40% ממניות החברה אינן בבעלות הנתבעים, לא ניתן לצרף את החברה כצד לבוררות ללא הסכמת כל יתר הצדדים לבוררות, לרבות המבקשת. פסק דין, אם יינתן בסופו של הליך, יהווה חריגה של הבורר מסמכותו כפי שזו הוקנתה לו בהסכם הבוררות שבין הצדדים. אשר על כן, אין מקום להמשיך בהליך לפני הבורר כאשר סופו להיות מבוטל מחמת חוסר סמכות. עם זאת, הוסיף בית המשפט כי אין הוא סבור כי מטעם זה יש הכרח להפסיק את הליך הבוררות. כפוף להוצאתה של החברה ומחיקתה מרשימת הצדדים לבוררות, ניתן להמשיך בבוררות מאותו שלב שאליו הגיעה במועד הדיון.
בוררות לטובת צד שלישי
שופט בית המשפט העליון, ש` לוין, פסק כי צדדים לשטר בוררות רשאים למסור לבורר את הסמכות לקבוע את חבותו של אחד מהם כלפי צד שלישי שאינו צד לבוררות. קבע הבורר את חבותו של אחד הצדדים כלפי הצד השלישי, רשאי הצד השני לבוררות לממש כלפי יריבו לבוררות את החבות לטובת הצד השלישי. בית המשפט לא הכריע בשאלה, אם פסק הבוררות יצר זכות תביעה עצמאית לצד השלישי, אשר רשאי לתבוע בעצמו את הצד לבוררות שנקבע כחייב. תחולת המבנה המשפטי של "חוזה לטובת צד שלישי" הקבוע בסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הושארה בצריך עיון[3].
צירוף בעל מניות
על פי פסק הדין בעניין משק צוריאל, רק בעלי מניות שיש להם מע ל-40% מהמניות בחברה יוכלו להיחשב כצד להסכם.
(א) צירוף בעל מניות שאינו צד להליך הבוררות האם נראה בעל מניות כצד להסכם בוררות שהחברה התקשרה בו? בית המשפט העליון השיב בחיוב לשאלה זו בדחותו בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שביטל פסקי ביניים שניתנו בבוררות המתנהלת בין הצדדים. בית המשפט הורה על החזרת הדיון לבוררת. לטענת המבקשים, השאלה בעניין צירוף בעל המניות להליך נוגעת לסמכותה של הבוררת, אשר חרגה ממנה עת צירפה להליך הבוררות בעל מניות בחברה שאינו חתום על הסכם הבוררות. לגישתם, כלל הוא כי אין בורר מוסמך להחליט בעצמו על סמכותו, ולכן שגה בית המשפט המחוזי שהפנה שאלה זו להכרעת הבוררת. לטענתם, מדובר בשאלה הקשורה לסמכות הבוררת, אשר מעוררת ספק בדבר היקף סמכות זו ותוקף הסכם הבוררות, ולכן הבוררת אינה מוסמכת להכריע בה.
בית המשפט העליון דחה טענה זו ואת הטענה כי בית המשפט הוא הרשות המוסמכת להכריע בעניין. לדעת השופט ס` ג`ובראן, מוסמך בורר לצרף להליך הבוררות בעל מניות בחברה שאינו חתום על הסכם הבוררות, וזאת – מכוח הסכמת החברה והיותה צד להסכם הבוררות.
(ב) הרמת המסך הרמת מסך ההתאגדות הינה תהליך בן כמה שלבים, כאשר השלב הראשון והרלוונטי לענייננו הוא זה שבו מעלה בית המשפט או הבורר, על רקע העובדות שלפניו, הנחה שיש להוכיחה, כי ההתנהגות העומדת לביקורת שיפוטית נגועה בפגם. הרמת המסך מיועדת למטרה אחת – לא לאפשר לבעלי המניות החייבים להיות קשורים בבוררות להתחמק מכך בטענות פורמליות, של היעדר חתימות על הסכם הבוררות ואי היותם צד להליך הבוררות מלכתחילה[4]. על-כן, אם תשתכנע הבוררת, כי לנוכח הראיות והעובדות יש מקום להרמת מסך, מוסמכת היא לצרף את בעלי המניות להליך הבוררות, אף שאלה אינם חתומים על הסכם הבוררות ואינם צד להליך[5].
דעתנו נסבה על שניים: על הסמכות ועל צירוף הצדדים. בכל הנוגע לשאלת הסמכות, הבוררת שאבה את סמכותה מההסכם, וכפי שנאמר על ידי המשנה לנשיא (כתוארו אז) י` זוסמן גם בעניין משיח נ` רביע[6]:
"סמכות השיפוט של בורר נובעת מהסכם בוררות בר-תוקף; אם ישלול הבורר תקפו של חוזה המכיל הסכם בוררות, יוצא שלא היה מוסמך לכך, שכן באין הסכם בוררות , אינו רשאי לדון, וממילא אינו יכול להכריע בסמכותו הוא, אף לא לשלילה. . ."
במקרה דנא, ניתנה לבוררת הסכמת החברה, שהינה צד להליך הבוררות. מכאן שאבה הבוררת את סמכותה לדון בשאלה אם מוסמכת היא לדון בשאלת צירוף בעלי הדין. היא רשאית גם להחליט אם יש להרים את מסך ההתאגדות על פי העילות להרמת מסך ולצרף את בעלי המניות – אם יהיה צורך בכך – להגשמת התכלית שבגינה נחתם הסכם הבוררת.
בעניין א.מ השבחת נכסים, נקבע אמנם כי הבורר מוסמך להכריע בבקשה לצירוף צד נוסף שלא היה צד להסכם הבוררות, מהטעם כי הבקשה לצירוף צד נמסרה להכרעת הבורר על ידי אחד הצדדים להסכם. נשאלת השאלה, אם מי שאינו צד להליך הבוררות רשאי לבקש כי הבורר יכריע בשאלת צירופו להליך, במקום שבית המשפט יכריע בה.
העניין נדון בה"פ (מחוזי-ת"א) 1395/04[7]. המבקשים ביקשו לסלק על הסף את עתירת המשיבים לסעד הצהרתי, שלפיו יש לראות את התעשייה האווירית כצד להסכם (משום שפעלה באמצעות חברה-בת שלה: "אינטק"). לחלופין, עתרה המבקשת לעכב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, על מנת שהבורר ידון בשאלה אם לצרפה להליך. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו, כי אמנם יש לבורר סמכות להכריע בשאלת צירופו של צד, אך זאת – רק אם הוגשה בקשה על ידי אחד הצדדים להסכם הבוררות. בענייננו, הבקשה לא הוגשה לא על ידי אינטק ולא על ידי המשיבים.
הגישה שננקטה היא, עם כל הכבוד, ראויה, שכן לא ניתן לכפות על הצדדים לדון בשאלה שלא ביקשו לדון בה בפורום הבוררות. ראשית, יש בבקשה לעיכוב הליכים טעם של חוסר תום לב. המבקשת מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו: מחד גיסא, אין היא מעוניינת להיכלל כצד להליך הבוררות. מאידך גיסא, היא מבקשת עיכוב הליכים על מנת שיוחלט בהליך בוררות (של ה- ICC) כי אין היא צד להליך. שנית, המבקשת אינה נכנסת לגדרי סעיף 5 לחוק בעניין הליך הבקשה לעיכוב הליכים, שכן בקשה כזו תוגש רק על ידי מי שהוא צד להסכם הבוררות ושהיה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיומה. למרות דחיית הבקשה, מן הראוי לשים לב לדברי השופטת משל:
*ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד בורר ומגשר, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות. ד"ר שמעוני הוא מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כיו"ר המוסד לבוררות `יתרו`.
