מאת ישראל שמעוני , עו"ד ובורר לאחר אישור מינויו של הבורר, על הצדדים לשלוח לבורר את כתבי הטענות, כל אחד בתורו על פי נוחות הצדדים או על פי סדר הדין האזרחי, על מנת שהבורר יוכל לעיין בהם טרם הישיבה הראשונה ולאתר מתוך הכתוב את פרטי הסכסוך ואת מהותו.
סעיף ד` לתוספת הראשונה לחוק קובע כי יושב-ראש הבוררות רשאי לקבוע את מקום ישיבות הבוררות ואת מועדיהן. מעשית, עם מינויו, על הבורר לקבוע את מועדי הפגישות והדיונים, כפי שבית המשפט פועל כאשר מקבל הוא תיק לידיו. מלבד ההיבט המעשי וטעמי היעילות, עובר בחוק הבוררות כחוט השני, מסעיף לסעיף, העיקרון המבדיל אותו משאר ההליכים השיפוטיים – פתרון סכסוכים מהיר. ניתן ללמוד זאת מסעיף י"ד לתוספת הראשונה הקורא לבורר לפעול בדרך מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה, וכן מסעיף ט"ו שבו נקבע: "...על הבורר לתת את פסק הבוררות שלושה חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל דין, הכל לפי המוקדם יותר...". דהיינו, הבורר רשאי להתחיל בבירור הסכסוך עם מינויו ועוד לפני שקיבל הודעה בכתב מטעם בעל דין. ההזמנה הפורמלית תיעשה בהתאם למוסכם בין בעלי הדין, בעל פה או בכתב. את ההזמנה ניתן לשלוח בכל אמצעי תקשורת: בפקסימיליה או בדואר אלקטרוני, אך הדרך הרצויה ביותר היא המשלוח בדואר רשום עם אישור מסירה[1] על מנת שבידי הבורר תהיה ראיה בדבר מסירת ההזמנה לבעלי הדין[2]. אם אחד הצדדים לא הוזמן כדין לדיון בבוררות – וכפועל יוצא, הכרעת הבורר ניתנה בלא שהייתה בידו הזדמנות לטעון את טענותיו – קמה לו עילה לביטול הפסק מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות[3]. כמובן, על הבורר לוודא כי ההזמנה לדיון התקבלה על ידי הצדדים להליך.
ישיבות הבוררות
קדם בוררות ישיבה טרומית יכולה להיות אפקטיבית ויעילה. הבורר והצדדים יכולים בישיבה זו לעמוד על טיב הסכסוך ועל רגשות המשתתפים. למפגש זה משמעות והשפעה רבות. זהו המפגש הראשון בין הצדדים לאחר פרוץ הסכסוך, כאשר הם יושבים אל שולחן אחד, ויש לדאוג שהאווירה תהיה בו נינוחה. במפגש זה ניתן להציג לפני בעלי הדין שאלות אישיות הנוגעות לסכסוך, בדרך נעימה ובלתי פורמלית. בורר בעל ניסיון מסוגל להגיע להבנות שיוכלו לגרום לשינוי דרמטי בגישת המתדיינים כלפי המחלוקת, והצדדים מצידם יכולים להגיע לפתרון הסכסוך בעזרת הבורר לאחר ישיבה או שתיים. מניסיוננו האישי כבוררים, פתרונות סכסוכים בדרך זו מלווים בתחושות של סיפוק והגשמת התפקיד.
הישיבה הראשונה
בישיבה הראשונה, שבה תיערך ההיכרות בין הבורר לבין הצדדים, יקבעו בעלי הדין או הבורר – לפי סעיף ד` לתוספת הראשונה – היכן תתקיימנה הישיבות. בישיבה זו יסכמו הצדדים גם את העניינים הבאים: עריכת הסכם.רשימת פלוגתות והעניינים הנתונים להכרעה. בחירת מסלול הבוררות.מותב הבוררים.סמכויות הבורר.מועדים.מקום הישיבות.תיעוד הדיון.המועד למתן הפסק. בשלב זה – ועל פי חוק הבוררות (מס` 2), התשס"ט-2008 – רשאים הצדדים לסכסוך לבחור את מסלול הבוררות שלפיו ינהלו את הסכסוך.
ואלה שלושת המסלולים לניהול בוררות:
בוררות במסלול של סעיף 24 לחוק הבוררות – הצדדים הבוחרים במסלול זה פועלים על פי הוראות החוק שהיה נהוג משנת 1968 ושנותרו בתוקפן עד היום. על הצדדים לקבוע אם יחולו סדרי הדין בהתאם לכללים הקבועים בתוספת הראשונה לחוק. במסלול זה, הצדדים יוכלו להשיג על פסק הבורר רק על פי עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק[4]. התיקון שהוחל לאחרונה גם על ההליכים במסלול זה הוסיף הוראה המופנית לבורר לנמק את פסקו, כקבוע בסעיף ט"ו1 שהוסף לתוספת הראשונה. שני המסלולים הבאים, הם המסלולים החדשים עם ערכאת ערעור שנקבעו כאמור בחוק הבוררות (תיקון מס` 2), התשס"ט-2008. המסלול על פי סעיף 21א לחוק הבוררות – מוצא את ביטויו בכותרת לסעיף: "ערעור בפני בורר". במקרה זה, חלה חובה קוגנטית על הבורר לנמק את פסק הבוררות, שהרי בלא נימוק – לא יהיה ניתן לבסס את נימוקי הערעור. המועדים לסדרי הדין נקבעו בתוספת השנייה לחוק והם כוללים את המועדים להגשת ערעור וערעור שכנגד וכן לוחות זמנים להכרעה בערעור. על פי סעיף 21א, להבדיל מערעור לבית משפט, יקבעו הצדדים את ערכאת הערעור ואת הרכבה: הרכב של בורר אחד או שלושה בוררים, דוגמת: שופט בדימוס אשר ישמש כאב בית דין, מהנדס או אדריכל, עורך דין המתמחה בנושא הסכסוך, וכד`[5]. ערכאת הערעור תהיה אובייקטיבית, נאמנה, ובכך תפיח רוח חדשה וחיובית במתדיינים. העובדה, שהצדדים חופשיים להחליט בדבר ההרכב, יש בה כדי לגרום שהישיבות תתנהלנה בדרך נינוחה ונעימה. ערעור במסלול זה יתברר, כאמור, מחוץ לכותלי בית המשפט. פסק הבוררות בערכאה הראשונה יקבל תוקף של פסק דין, אלא אם כן ביקש אחד הצדדים בתחילת הליכי הבוררות לכלול תניה בהסכם הבוררות בדבר הזכות לערער לפני ערכאת ערעור מוסכמת. תיקון מס` 2 לחוק מסדיר את דרכי הדיון בערעור וקובע כי הכרעת הבורר תינתן תוך חודשיים מסיום מיצויים של ההליכים בערעור, אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת. הכרעת הערעור תהווה למעשה את פסק הבוררות. ביטול פסק הבוררות במסלול זה יתאפשר רק בשני מקרים נדירים וקיצוניים, על פי עילות הביטול שבסעיף 24(9) או סעיף 24(10) לחוק הבוררות. סעיפים אלה עניינם בפגיעה בתקנת הציבור או בקיומם של מעשי מרמה, עיוות דין וכיוצ"ב[6]. סעיפים אלה נועדו להעניק ביטחון וודאות לאלה שבחרו להתדיין בהליך הבוררות. המסלול בבוררות סעיף 29ב לחוק הבוררות – ערעור ברשות לבית המשפט על פסק הבוררות. מסלול זה הוא מסלול נוסף של הבוררות ההסכמית, שלפיו נדרשת הסכמתם בכתב של הצדדים כדי שיהיה ניתן לערער ברשות על פסק הבוררות לבית המשפט. הסעיף שהוסף מאפשר לבעלי הדין – המעוניינים בכך – הליך ערעור ברשות לבית המשפט וקבלת פסק בוררות המבוסס על הדין המהותי ועל הוראות החוק כפי שהם חלים בבתי משפט. מסלול זה יינקט במקרה שנפלה בו טעות יסודית ביישום הדין, שיש בה כדי לגרום עיוות דין.הליך הערעור יהיה, כאמור, ברשות ולפני שופט אחד. גם כאן חלה על הבורר חובת הנמקה קוגנטית.[7] נוסף לה חלה חובה לתעד את הישיבות בפרוטוקול, כמתחייב מסעיף 29ב(ב) לחוק.
קביעת ישיבות
רצוי שהישיבות תתקיימנה במקום נייטרלי ככל האפשר. לכן עדיף שלא לקיים בוררות בביתו של אחד הצדדים או במקום עסקו. את הבוררות ניתן לקיים בביתו של הבורר או במשרדו או במקום שנשכר לשם כך. תפקידו של הבורר הוא להקפיד על קיום רצוף של ישיבות הבוררות, ואם הוא משתהה ואינו עומד בפרק הזמן שנקבע לסיום הבוררות, תהא לצדדים עילה טובה להחליפו[8].
הנוכחות בישיבות בוררות
(א) נוכחות בעלי הדין הצדדים שבחרו להתדיין בבוררות ביקשו לעצמם, בין היתר, קיומם של דיונים בניחותא. למה הכוונה? הצדדים לא יהיו כפופים למרותה של הפורמליות הנהוגה בבתי המשפט והם חופשיים לקבוע בעצמם את המועדים לניהול הדיונים על פי לוח הזמנים הנוח להם ולבורר. למרות האווירה הנינוחה השוררת בבוררות, קיימים כללים שיש להקפיד בהם בתהליך הבוררות. אחד מהם הוא חובת ההתייצבות והנוכחות. חוסר הפורמליות עשוי לגרום לצד לחוש בנוח שלא להתייצב לדיון, אף בלא להודיע על כך או ליתן הצדקה ראויה לאי ההתייצבות. הסנקציה במקרה כזה, על פי סעיף י` לתוספת לחוק וסעיף 15 לחוק, היא קיום הישיבה בהיעדרו של אותו צד שלא התייצב. ואם באותה ישיבה היה עליו לטעון טענותיו ולא התייצב – רשאי הבורר לפסוק בסכסוך בהיעדרו. בעניין זה יש לשים לב לתובנות אחדות הנובעות מן הסעיפים: לא ניתן לקיים ישיבת בוררות בהיעדר צד שלא התייצב, אלא אם כן הוא הוזהר מראש בכתב או בעל פה על ידי הבורר כי ייעשה כן. צד המעוניין לכפור בסמכות הבורר ובהליך הבוררות, רשאי להימנע מלהופיע לדיונים, ואין לבורר, למרות אזהרותיו, אפשרות לעשות דבר בנדון, אך מנגד חשוב שבעל הדין יודיע בכתב על כפירתו. עם זאת, אם צד אינו מתייצב לדיון פעמים רבות, מהסיבות כאמור, רשאי הבורר לפי סעיף 15 לחוק[9] לתת את פסקו שלא בנוכחותו, וכמובן – ההליך יובא, בסופו של דבר, לדיון מייגע בבית המשפט. בעל דין שנפגע מפסק בורר שניתן לאחר דיון בהיעדרו רשאי להגיש בקשה לבורר, תוך 30 יום, לביטול הפסק, והפסק יבוטל אם שוכנע הבורר כי בעל הדין נעדר או לא טען טענותיו מסיבה מוצדקת[10]. לדעתי, יש לשאוב מסדרי הדין האזרחי את הסנקציות המופעלות בגין אי התייצבותו של צד, ולציין זאת במפורש בהסכם הבוררות. בעניין י.ע.ר. לבניה בע"מ[11] הסתיים שלב הראיות והבורר קבע מועדים להגשת סיכומים בכתב. המועדים הוארכו פעמים אחדות בהסכמת הצדדים, ואולם המבקשת לא הגישה את סיכומיה. בחלוף כשנה מהמועד האחרון עתרה המשיבה למתן פסק בוררות הדוחה את תביעתה של המבקשת. כמה ימים לאחר מכן, שיגר הבורר אזהרה לצדדים. מפאת חשיבות הדברים נביא את מכתבו של הבורר כלשונו כפי שצוטט בפסק הדין: "מאז ישיבת הבוררות האחרונה בחודש מרץ האחרון שבה נקבע כי על התובעת להגיש סיכומיה בתוך 60 יום מאותו מועד ולאחר מכן לבקשתה, ניתנה לה ארכה נוספת להגיש הסיכומים, אך זו לא טרחה להגישם ולא פנתה אלי ע"מ לבקש ארכה נוספת, הנני להודיעכם כי אם לא יוגשו סיכומי התובעת בתוך 30 יום מהיום, אשקול את דחיית התביעה, זאת בהתאם לסעיף ט` לתוספת לחוק הבוררות." עקב כך, הגישה המשיבה בקשה לבורר לדחות את התובענה לאחר שכבר ביקשה זאת בעבר. הפעם, קיבל הבורר את הבקשה ודחה את שתי התובענות של המבקשת ושל המשיבה. המבקשת פנתה אל הבורר בבקשה לביטול פסק הבוררות שניתן ולקבלת סיכומיה, והבורר דחה את בקשתה. העניין הגיע לבית המשפט המחוזי כשביקשה המבקשת להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להאריך את המועד, לאור עקרון השאיפה לגילוי האמת העובר כחוט השני בעיקרי היסוד של המשפט[12]. מקריאת הוראותיהם של סעיף 15 לחוק וסעיף י לתוספת לחוק, עולה השאלה – מדוע אין בסעיף 15 חובה להזהיר בעל דין שלא יתייצב לישיבה, בעוד שהוראה י` לתוספת קובעת כי חובה להזהיר? הסיבה נעוצה בכך כי בתוספת מדובר בישיבה ספציפית, כלומר – אם בעל דין הוזמן לישיבת בוררות ולא התייצב, רשאי הבורר באותה ישיבה לדון בסכסוך בהיעדרו[13]. אם בעל דין נדרש לטעון את טענותיו במועד שנקבע לכך ולא עשה כן, רשאי הבורר לפסוק בסכסוך בהיעדרו. הבורר רשאי לבטל פסק בוררות שניתן לאחר דיון שהתנהל בהיעדר בעל דין או בהיעדר טענותיו, אם מתקיימים התנאים הבאים: בעל הדין הגיש בקשה לבורר תוך 30 יום מיום קבלת העתק מפסק הבורר[14]. בעל הדין נעדר מהדיון או לא טען את טענותיו מסיבה מוצדקת. כאשר מדובר בהארכת מועדים בבית המשפט, יקבל בית המשפט טעמים הנעוצים במצבים שבהם נבצר מבעל דין לקיים מטלותיו ושאינם בשליטתו.[15] אנו סבורים כי טעמים דומים יחולו בבוררות ועל הבורר להכריע לפיהם.
נוכחות עורכי הדין
בעלי הדין רשאים להסתפק בנוכחות עורך דינם, אם הייצוג על ידי עורכי דין לא נשלל מראש או שנקבעה חובת נוכחות. מלשון סעיף י"ח לתוספת הראשונה ניתן להסיק כי הצדדים רשאים להיות מיוצגים בידי עורכי דין[16]. ככל שהיקפו של הסכסוך רחב יותר, ואם מדובר בסכסוך רחב היקף ומורכב עם מסמכים, ערבויות, צווים, יש אכן מקום להיות מיוצגים על ידי עורכי דין מיומנים, זאת – גם אם הצדדים סבורים כי הם מסוגלים לנהל את הליך הבוררות ללא ייצוג.
[1] על פי סעיף כ` לתוספת הראשונה. [2] אורי שטרוזמן ספר הבוררות 141 (התשס"א). [3] השופט ד` חשין בה"פ (מחוזי-י-ם) 540/00, 598/01 שפירא נ` רוזנטלר ואח`, תק-מח 2002(1) 90 (2002). [4] ראו הפרק העשירי: "פסק בורר". [5] להרחבה ראו בפרק אחד-עשר: "הערעור". [6] ראו בפרק העשירי: "פסק בורר". [7] ראו בפרק העשירי: "פסק בורר". [8] המ` 3278/95, המ` 1458/95 מגדלי לוד סנטר חברה לבניין בע"מ נ. ויקטור לוי - חברה לבנין והשקעות בע"מ (לא פורסם). [9] הדיון בסעיף 15 לחוק יובא בפרק העשירי "פסק בורר", בנושא ביטול הפסק. [10] סעיף 15(ב) מזכיר במהותו את תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. [11] בש"א (מחוזי-י-ם) 6819/07 י.ע.ר. לבניה בע"מ נ` ברעד חברה לעבודות עפר, פיתוח וכבישים (לא פורסם, 7.1.2008).
*ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד בורר ומגשר, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות. ד"ר שמעוני הוא מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כיו"ר המוסד לבוררות `יתרו`.
