מאת ישראל שמעוני , עו"ד ובורר בחוק הבוררות לא נקבע מועד להגשת הבקשה לאישור פסק הבורר. זאת, משום היותו בעל תוקף גם ללא אישורו של בית המשפט, הפסק מאושר מהרגע בו חלפו המועדים הבאים: חלף המועד להגיש בקשה לביטול הפסק לפי סעיף 24, חלף המועד להגשת ערעור הפסק בפני בורר לפי סעיף 21א, חלף המועד להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב. עם זאת, יש צורך באישור הפסק כאשר צד מעוניין שיהא בר אכיפה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.
שיהוי בהגשת הבקשה לאישור וביטול הפסק
בעניין נבו,[1] נדונה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין המבקשת ובעלה לשעבר מצד אחד, לבין המשיבים מצד שני נערך זיכרון דברים להשכרת פיגומים (להלן - ההסכם). בהסכם נקבע כי במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים, ישמש הרב יצחק סגל ממגדל העמק כבורר מוסכם ביניהם. ואכן, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע להפרת ההסכם על ידי המשיבים. לאחר שהתקיים לפניו הליך בוררות, נתן הבורר פסק בוררות. המבקשת לא ביקשה לאשר את פסק הבוררות במשך כחמש וחצי שנים. כאשר הגישה את בקשתה ביום 22.12.99, קבע בית משפט קמא כי אמנם חוק הבוררות אינו קובע מועד להגשת פסק הבוררות לאישור בית המשפט, אולם שיהוי עלול לחסום גם בקשה לאישור פסק הבורר כשהאישור מתבקש כשבע שנים לאחר שניתן. עוד קבע בית משפט קמא כי הגשת בקשה לאישור כשבע שנים לאחר המועד שבו ניתן פסק הבוררות מעוררת תמיהות. בהיעדר הסבר סביר לשיהוי לא ייעתר בית המשפט לבקשת האישור. טענותיה בערעור היו כי לא הגישה את פסק הבוררות לאישור משום שבאותן שנים חוותה תלאות רבות, וביניהן פרידה מבעלה. עוד טענה, טענה משפטית, כי המשיבים כלל לא העלו בבית משפט קמא טענות שיהוי, טענה שאותה היה עליהם להעלות בהזדמנות הראשונה. בית המשפט בפסיקתו אזכר את ע"א [2]6805/99, שם נפסק כי טענת שיהוי הנטענת בתוך תקופת ההתיישנות היא טענה קשה המבקשת לקצר את תקופת ההתיישנות שנקבעה בדין ולחסום את גישתו של בעל דין לערכאות. לפיכך, שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות ייווצר רק במקרים שבהם יוכיח הנתבע כי התובע זנח את זכות התביעה, כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה עקב זניחת התביעה כאמור או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע. כן, על הטוען להוכיח כי שינה את מצבו לרעה עקב התנהגות התובע, ולא כתוצאה משינוי נסיבות אובייקטיביות[3]. גם בהתקיים התנאים להיווצרותו של שיהוי, שמור לבית המשפט שיקול הדעת לקבוע מתי יחיל את השיהוי ומתי יש להימנע מכך. בין השאר, יישקלו האינטרסים ההדדיים של הצדדים, היחס בין הנזקים שנגרמו לכל אחד מהם, מהות התביעה והסעד המבוקש על ידי התובע, אינטרס הציבור ןהדאגה לקיומו של הליך שיפוטי תקין[4]. לאור הנסיבות, בית המשפט בעניין נבו[5], אישר את פסק הבוררות.
אישור הפסק בטרם חלוף המועד להגשת הביטול
בפסיקה עלתה השאלה אם רשאי בית המשפט לאשר את פסק הבורר בטרם חלפו המועדים הקבועים בסעיף 27(א) לחוק הבוררות ובתקנה 10 לתקנות, קרי: 45 ימים ממועד מתן פסק הבוררות למבקש, או 15 ימים מיום המצאת ההודעה בדבר הגשת בקשה לאישור פסק הבורר, הכול לפי המועד המוקדם יותר. התשובה לשאלה זו הייתה חיובית, בשל נסיבות פסק הדין. באותו עניין נדון הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, ובו הסעיף הבא:
"החלטתו של הבורר תהא סופית ומוחלטת (אף צד לא יוכל להתנגד לה) והיא תוגש לבית המשפט הנכבד לאישור ומתן תוקף של פסק דין".
מכאן הסיק בית המשפט, כי הסכמת הצדדים העניקה לבית המשפט רשות לפעול שלא במסגרת המועדים הקבועים בדין. ודוקו: אישור פסק הבוררות היה מאושיות הסכם הפשרה, וכפועל יוצא - חלק מפסק הדין המסיים את ההליך השיפוטי. הצדדים הסכימו לאישור פסק הבוררות שהתקבל כתוצאה מההסדר ולמתן תוקף של פסק דין לפסק הבוררות. מכאן למדים כי רק במקרים כגון דא, יוכל בית המשפט לדון בבקשה לאישור טרם חלוף המועד להגשת הבקשה לביטול.
אישור פסק הבוררות תוך כדי דיון בבקשה לבטל את הפסק
דרך נוספת לאשר את פסק הבורר היא במקרה בו הוגשה בקשה לבית המשפט לבטל את פסק הבורר- והבקשה נדחתה, במקרה כזה מוסמך בית המשפט לאשר את פסק הבוררות, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו. ואם דחה בית המשפט את בקשת הביטול בחלקה או שהשלים או תיקן את פסק הבוררות עקב הדיון בבקשה, יאשר את הפסק במידה שלא בוטל או כפי שהושלם או תוקן.
אישור פסק הבוררות תוך כדי דיון בבקשת רשות ערעור על פסק הבוררות
לאחר שינוי החוק והוספת סעיף בדבר האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הבורר לבית המשפט לפי סעיף 29ב לחוק, "הוגשה בקשת ביטול והיא נדחתה או נדחה ערעור שהוגש לפי סעיף 29ב, יאשר בית המשפט את פסק הבוררות, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו; דחה בית המשפט את בקשת הביטול או את הערעור בחלקם, או שהשלים או תיקן את פסק הבוררות עקב הדיון, יאשר את הפסק במידה שלא בוטל או כפי שהושלם או תוקן." דהיינו, בית המשפט שדחה את בקשת רשות הערעור על פסק הבורר, רשאי לאשר את פסק הבוררות ואם דחה את הערעור בחלקו, או שהשלים או תיקן את פסק הבוררות עקב הדיון, יאשר את הפסק לפי ההשלמות והתיקונים.
הגשת הבקשה לאישור הפסק
על פי סעיף 8 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט- 1968, בעל דין הרוצה באישור הפסק על ידי בית המשפט, יגיש בקשה על כך בצורת הודעה, ערוכה לפי טופס 3 שבתוספת[6], בצירוף עותק של פסק הבוררות, חתום בידי הבורר, ובמספר העתקים נוספים כמספר המשיבים, לשם המצאה לכל אחד מהם.
[1] רע"א 9060/04 נבו נ` כאשי, פדאור 08(3) 159 (2008). [2] ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ` הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003). [3] בית המשפט הנכבד הפנה גם לע"א4234/01 בסנינו נ` אליה (לא פורסם, 19.9.02), רע"א 4928/92 עזרה נ` מועצה מקומית תל מונד, פ"ד מז(5) 94 (1993). [4] רא עניין תלמוד תורה [5] לעיל ה"ש 68.
*ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד בורר ומגשר, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות. ד"ר שמעוני הוא מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כיו"ר המוסד לבוררות `יתרו`.