מאת ישראל שמעוני, עו"ד ובורר עורכי דין הממנים עצמם כבוררים לדון בעניינים הנובעים מחוזה שערכו למען הצדדים או למען אחד מהם, פותחים פתח מוצדק לביסוס עילה לביטול פסק הבוררות. אפילו יהיו מילותיו ומעשיו של הבורר נקיים ממשוא פנים. במילים אלה ביטל הנשיא ד"ר א` וינוגרד מינוי של עורך דין כבורר, בציינו, כי אינו מוצא פסול באותו עורך דין כבורר, אך הוא מוצא טעם לפגם במינוי עורך דין שייצג את אחד הצדדים או שניהם, כבורר, למרות היעדר איסור מפורש לכך בחוק או בכללי האתיקה.
מאחר שעורכי הדין פינו את מקומם ואין הם מכהנים בבוררות, אין לפרש את הסכמתם של בעלי הדין למינוי עורכי הדין שלהם, כהסכמה לכל אורך הדרך, דהיינו – למינוי עורכי הדין של הצדדים בהווה. יתר על כן, יש טעם לפגם במינוי בורר שהפרקליט המופיע לפניו, שוכן באותו משרד, כאשר כל אחד מהם יכין את התיק מטעמו באותו משרד. גם אם יקפידו על הפרדה ביניהם, די בחשש שיתעורר בלב אחד הצדדים לבוררות, וגם אם מדובר בבוררות זבל"א חייבים שני הבוררים בנאמנות מוחלטת ואובייקטיבית כלפי שני הצדדים.
ניגוד עניינים ומשוא פנים
קשר עסקי
בית המשפט קיבל בקשה לפסול בורר, על אף הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים, עקב קשר עסקי של הבורר עם המשיבה. זאת, לאחר שנותר ספק באשר לנכונות טענת הבורר כי הודיע לצדדים על הקשר העסקי שהיה לו עם המשיבה. די בכך כדי להצדיק את העברת הבורר מתפקידו בשל המשקל הרב שיש למראית פני הדברים ולהשפעתם על טוהר ההליך ועל אמונם של הצדדים בבורר ובמוסד הבוררות[1]. כן בוטל מינוי בורר ששימש רואה-חשבון של החברה מושא המחלוקת בין הצדדים שייקרא להעיד בבוררות [2]. בעניין רוזנטל[3] נדונה בקשה לביטול פסק בורר, שממנה ניתן ללמוד על המקרים בהם מתקיים קשר עסקי עם הבורר, קשרים אלה הינם שכיחים בסכסוכי בוררות ולכן ראוי כי נרחיב עליהם. כאמור בעניין רוזנטל, המבקשת הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי בנייה וכוח אדם, המבקשים 2 ו-3 הם בעלי מניות במבקשת. המבקשת העניקה שירותים למשיבה, חברה פרטית העוסקת בביצוע עבודות בנייה ופיתוח. היחסים בין הצדדים עלו על שרטון ולאחר הגשת תביעות הדדיות, דנו ביניהם באפשרות להעביר סכסוכים לבורר מוסכם. ביום 5.12.02, שלח בא כוחם של המבקשים מכתב לבאת כוח המשיבה, ובו נכתב, בין היתר, כלהלן: "3. מנגד, להלן מס` אישים אשר רובם ככולם מילאו תפקידי מפתח בעבר ו/או אף בהווה המקובלים על מרשיי לשמש כבוררים פוטנציאליים בסכסוכים שבין הצדדים...." ביום 15.5.03 נערך בין הצדדים הסכם בוררות ובו מינו את אחד האנשים הנקובים ברשימה שצורפה בסעיף 3 לעיל, להכריע בסכסוך ביניהם. הבורר נתן את פסקו והמבקשים הגישו בקשה לביטול פסק בוררות. אחת הטענות הראשיות היא שהבוררות הייתה נגועה במשוא פנים בשל קשריו העסקיים של הבורר עם המשיבה. לפי הטענה, נפל פגם בהליך הבוררות המהווה עילה לביטולו לפי סעיף 24(10) לחוק. המבקשים טענו כי יום לאחר שניתן פסק הבוררות גילו כי החברה, המנוהלת על ידי הבורר, התמזגה ביום מתן פסק הבוררות עם חברת שיכון עובדים בע"מ שהינה חברה-אם של המשיבה. עוד טענו כי התברר להם כי החברה המנוהלת על ידי הבורר היא בעלת מניות במשיבה. כן טענו כי הבורר קיבל את שכרו מחברה שאף היא בעלת מניות במשיבה. בית המשפט קמא קבע, בהחלטה שאושרה בבית המשפט העליון מפי השופט דנציגר, כי המבקשים היו מודעים לקשר שבין הבורר לבין המשיבה בעת שהציעו שישמש כבורר וכי קשריו האישיים עם המשיבה, ניסיון העבר שלו והאמון שרחשו לו המבקשים בשל היותו בורר בסכסוך קודם בין המבקשים לבין המשיבה, שימשו בעבורם כתמריץ למינוי. לכן, אם ידעו על כך והסכימו טרם המינוי, אין לטענותיהם כל תוקף. בית המשפט העליון הביא מדבריו של בית משפט קמא, ולפיהם: "מוזר הדבר שהמבקשים שלפני חתימת הסכם הבורר מצאו באישיותו של הבורר מעלה לפסוק בעניינם, מצאו בבורר לאחר מתן פסקו הסופי את מגרעתו. אין לבוא בבקשות בדיעבד. מי שרוצה להעביר בורר מתפקידו צריך לפעול בזריזות ולבקש בהקדם אפשרי לפסול את הבורר. פניה לבית המשפט על פי סעיף 11 (1) הינה דרך מלכים במקרים כגון דא ועובדה שהמבקשים לא נקטו בה". בית המשפט המחוזי בפני כב` השופט זפט קבע כי: קשרים בין הבורר לבין אחד מבעלי הדין מקימים חשש לחוסר אובייקטיביות המצדיק את העברת הבורר מתפקידו. עם זאת, מקום שבעל דין מסכים למינוי בורר בידיעת הקשרים שבין הבורר לצד השני,הוא מנועי מלהסתמך על קשרים אלה כעילה לפסילת הבורר בשלב מאוחר יותר, ראה פרופ` סמדר אוטולונגי, בוררות דין ונוהל, כרך א`, בע` 447 וראה גם רע"א 1041/06 ד"ר משה וניברג נ` ארז קרני ואח` (פורסם באתר בית המשפט העליון).
בורר שייצג בעבר צד לבוררות
בורר הועבר מתפקידו משהתברר, כי הבורר ייצג את אחד הצדדים והגיש לו ולחברות שבשליטתו של מנהל אחד הצדדים שירותים משפטיים[4]. בעניין אחד[5], נדונה בבית המשפט העליון לפני השופט דנציגר בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את בקשת המבקש להעביר את הבורר מתפקידו. בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא טען המבקש כי יש להעביר את הבורר מתפקידו בשל היותו חותנו של המשיב. עוד טען כי הבורר ייצג בייצוג משפטי אותו משיב. בית המשפט קמא דחה את טענות המבקש וקבע כי העובדות מגלות שהמבקש ידע כי הבורר הוא חותנו של המשיב. גם אם נכונה טענתו בדבר הייצוג המשפטי שהעניק הבורר לחתנו, טרם קיום הליך הבוררות, אין הדבר מהווה עילה להעברתו מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק. הסכמת המבקש טומנת בחובה הבנה כי לא מן הנמנע שבין עורך דין לבין חתנו היו קיימים בעבר קשרים גם בתחומים מקצועיים, ולפיכך מהווה הסכמתו לבוררות הסכמה מכללא כי אין בקשרים ביניהם כדי למנוע מהבורר לשמש בתפקידו. עם כל הכבוד, אני מסכים לפסק, שהרי חובת בעלי הדין לחקור ולדרוש בזהות הבורר, ולאחר שהיו מודעים לכל היכרויותיו ובכל זאת הסכימו לבוררות לפני אותו בורר, לא ניתן להחליף בורר בגין משוא פנים, למרות שהתקיימו בפועל קשרים משפטיים או אחרים בעבר.
[1] ת"א (מחוזי-חי`) 141/04 א.ד.ם בוני הארץ בע"מ נ` לוקי ביצוע פרוייקטים (בניה) 1989 בע"מ, פדאור 04(25) 32 (2004). [2] לפני הנשיא א` וינוגרד המ` (מחוזי-ת"א) 1223/94 שפרן ואח` נ.` גניס ואח` (לא פורסם). [3] רע"א 10203/07 אחים רוזנטל 1994 שירותי בניה וכוח אדם בע"מ נ` סולל בונה בע"מ, מאגר נבו (18.5.2008). [4] השופט ג` קלינג; המ` (מחוזי-ת"א) 10595/92 מוחמד עג`מי נ` הולפורד קומרסיאל אנטרפרייז הונג קונג (לא פורסם). [5] רע"א 1041/06 ד"ר וינברג נ` ארז קרני, מאגר נבו (4.2.08).
*ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד בורר ומגשר, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות והינו מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כיו"ר המוסד לבוררות `יתרו`.
