גישור בין-תרבותי, בין-קהילתי ובין-דתי הוא התשובה לאתגר הרב תרבותי
מאת ישראל שמעוני, עו"ד, בורר ומגשר השסעים בחברה הישראלית עומדים בראש סדר היום הלאומי. גישור בין-תרבותי, בין-קהילתי ובין-דתי הוא התשובה לאתגר הרב תרבותיות בחברה הישראלית. גישור משמעו - קבלת הזולת וקבלת השונה על בסיס של כבוד-הדדי וניסיון ליישוב אי-הבנות וסכסוכים הנובעים מהשוני, בדרך של משא ומתן ובדרכי שלום. החברה הישראלית מתאפיינת בריבוי התדיינויות, תופעה זו מעידה על חברה שיש בה שסעים ופערים חברתיים, כלכליים ופוליטיים.
אם עורכי הדין והשופטים יבינו את הפוטנציאל הגלום במוסד הגישור לא רק כאמצעי להקלת העומס המוטל על בתי המשפט, אלא גם כמכשיר יעיל ליישוב סכסוכים מסוגים שונים, קיים סיכוי להתפתחות והגברת השימוש בהליכים של פיתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. דבר העשוי לשנות את אופייה של החברה הישראלית ולהפכה לנעימה ותרבותית יותר.
התנגשות של רצונות
כאמור, הליך הגישור שונה מן ההליך השיפוטי מאחר והוא מסייע למיצוי האפשרויות הגלומות במשא ומתן. מקום לניהול משא ומתן קיים כמעט תמיד טרם פנייה לערכאות. עוד בילדותנו אנו מתחנכים על תחרות ומאבק, מרבית המשחקים הם משחקי תחרות; התחרות קיימת בלימודים, בחיי החברה, במקום העבודה, ולמעשה הפכה לנו לטבע שני. על כן, אין פלא שהיא מוצאת את מקומה גם במגעים בין בני אדם הנחלקים בדעותיהם, כל אחד מהצדדים מבקש לקדם את עמדותיו שלו, ולפיכך הוא נוקט טקטיקות תחרותיות.
במשא ומתן התחרותי, שהוא המקובל והשכיח, כל צד רואה את יעדיו בניגוד קוטבי ליעדי מתנגדו. המשאבים העומדים לחלוקה נחשבים קבועים ומוגבלים וכל אחד מהצדדים רוצה בנתח גדול יותר. לפיכך, נוקט כל אחד מן הצדדים בטקטיקות שמטרתן לשפר את סיכוייו להגדלת חלקו בתוצאה, להגיע למקסימיזציה של הזכייה. הגישור הינו הליך לפתרון סכסוכים המונחה על ידי אדם ניטרלי שאין בידו להכריע בסכסוך, אלא לסייע לצדדים לגשר על המחלוקות ביניהם באמצעות ניהול משא ומתן. המגשר הוא אדם אובייקטיבי אשר עבר הכשרה מיוחדת בגישור, והוא בעל ניסיון מצטבר ביישוב סכסוכים. תפקידו לסייע בידי הצדדים המסוכסכים להגיע לפתרון המחלוקת שביניהם על ידי הבאת הצדדים להסכמה והבנה, על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, זיהוי האינטרסים המשותפים לשני הצדדים בסכסוך, מיקוד המחלוקות וניתוחן, ובעיקר הוא מסייע להגיע לפתרונות והסכמות שיש בהם משום רווח לשני הצדדים.
נשיא בית המשפט העליון, פרופ` אהרן ברק, רואה בגישור גם תרבות חיים. הגישור קובע כי בבסיס העמדות וההתנהגויות של בני-אדם, כיחידים או כקולקטיב, קיימים תהליכים לא-מודעים הנובעים מצרכים ומרגשות. כמו-כן ידוע כי כל חברה פועלת כמערכת שלמה, המכילה בתוכה, בהכרח, גם קבוצות וגם כוחות המנוגדים זה לזה. על כן, כדי להבטיח את שלמותה ואת התפתחותה של החברה הישראלית, התהליכים המתרחשים בתחום הגישור בישראל מעידים על התפתחותו של התחום.
הגדרתו של הליך הגישור
לא קיימת הגדרה אחידה המתארת את הליך הגישור . עם זאת, ההגדרה הבסיסית והמקובלת בספרות המקצועית העוסקת בגישור היא, כי גישור הנו משא ומתן המבוצע בעזרתו של צד שלישי, האוטונומיה היא של הצדדים לשלוט בהליך ולהחליט. בית המשפט יסביר לבעלי הדין כי דברים שיימסרו במסגרת הליך הגישור לא ישמשו ראיה כנגדם בהליך השיפוטי (במידה והליך הגישור לא יצלח). צדדים המגיעים לגישור על רקע קשר מקצועי או אישי, כאשר ברקע התקשרות מחייבת, עשויים להפיק ערך מוסף מן הגישור, לדוגמה צדדים לעסקה מסחרית לאספקה או לקבלה של סחורות או שירותים אשר ביצועה נתקל בקשיים, או שתנאיה הופרו על ידי אחד הצדדים או שניהם.
יש סבורים, כי תרומתו החשובה ביותר של מגשר ליישוב סכסוכים היא בהקלת התקשורת לשם העברת מידע, בהסרת מכשולים מדרכה, ובהוספת דרכי תקשורת שאינן עומדות לרשות הצדדים בהעדר מגשר. אחד היתרונות החשובים של מוסד הגישור הוא, שבמסגרתו יכול המגשר להיפגש עם כל צד בנפרד, לשוחח עם כל אחד מן הצדדים בחופשיות, לשמוע דעות, הצעות וטרוניות, להשיג מידע ולברר את האינטרסים האמיתיים של הצדדים ויחד עם זאת לשמור על סודיות ומבלי להעביר לאחר את שנאמר , ללא הסכמת השני.
מערכת אינטרסים
שמירה על מערכת היחסים בין הצדדים לשם חידושה בעתיד, היא אחד מערכיו המוספים של הליך הגישור. בני אדם מנהלים משא ומתן לקידום האינטרסים שלהם, הדברים נשמעים כה מובנים מאליהם עד שכמעט מיותר לומר אותם. אך האומנם כך הדבר? ומה הם "האינטרסים האמיתיים"?, ככל שניתן להבחין בקיומם של אינטרסים בלתי מוחשיים בסכסוך, כן קיים סיכוי גבוה יותר להגיע לפתרון הסכסוך.
נמחיש את האמור בדוגמה: שני חברים קיבלו תפוז, הם כיבדו אחד את השני, אך שניהם חפצו בתפוז. מה עשו? כמובן, הפתרון הנפוץ, פתרון הפשרה של "חמישים האחוזים". לאחר שחילקו ביניהם את התפוז התברר שהאחד היה מעוניין בחלק הפנימי של התפוז כדי לסחוט ממנו מיץ, ואילו השני היה מעוניין בקליפה כדי להכין ממנה ריבה. זה בתמצית פשטנית, ההבדל בין העמדה שנוקט אדם לבין האינטרסים האמיתיים שלו. המציאות היא שהצדדים לסכסוך נוטים להתבצר בעמדות במקום לנסות ולהבין את האינטרסים האמיתיים של עצמם ושל מי שעומד מולם, הם רואים כל אחד את האינטרסים שלו במונחים צרים , ולא את הסיכוי הקיים להגיע לפתרון ולשמור על מערכת היחסים.
אסטרטגיות של איומים
במהלך משא ומתן בין הצדדים, נדמה לפעמים שהצד האחר לא מגיב לטיעונים הגיוניים וכך נוטה הדיון להתפתח לעימותים מילוליים. בכדי לשכנע בעמדתם, מחפשים הצדדים דרכים בעלי משקל רב יותר, ועל מנת לאגור כוח הם נוטים להתבצר בעמדותיהם חסרות הגמישות ומתחילים לחוש שקיימת סכנה למעמדם הכללי. פירוש הדבר הוא שהם מסיטים יותר תשומת לב לשאלה, כיצד אני נראה ונתפש בעיני הצד האחר?- כמצליחן, חזק ומיומן ולא כמי שמחפש להתפייס. נושא הויכוח לא מתמקד בשאלה באיזו עמדה יש יותר נקודות זכות, אלא מי מצליח יותר בקידום עמדותיו וכיצד תוצאת הויכוח משפיעה על המוניטין. צבירת יתרונות טקטיים על פני הצד האחר הופכת לנושא חשוב, כאשר היגיון וטיעונים רלוונטיים אינם מספיקים להבטיח הצלחה, הצדדים נוקטים בטיעונים כאילו רציונאליים. כאשר כל דרך אחרת אינה נראית אפשרית, ינקטו הצדדים באיומים או בפעולות שיגרמו נזק לצד הנגדי על מנת לאלצו לפנות לכיוון הרצוי.
קיימים שלושה שלבים בהגברת השימוש באיומים אסטרטגיים: הצדדים משתמשים באיומים כדי לשדר אי נסיגה, הצד המאיים רוצה: למשוך תשומת לב אל עצמו ואל דרישותיו, להציג יכולת ואוטונומיה בקביעת סדר היום לגרום לצד הנגדי להסכים לדרישה מסוימת או נורמה על ידי איומים והטלת סנקציות. כשעולים שלב הופכים האיומים ליותר ממוקדים, חד-משמעיים וקשיחים. כדי להגביר את רצינות איומיהם מתחייבים הצדדים בהצהרות מהם לא יוכלו לסגת ללא אובדן אמינות, בשלב השלישי האיומים מנוסחים בצורה אולטימטיבית, הצד הנגדי נדרש. להחלטה של כן או לא. בשלב זה מסתבך העימות, הוא קשה להבנה ויוצא מכלל שליטה. במעשיהם מכנסים הצדדים איש את רעהו ללחצי זמן, ובכך מגבילים את האפשרות לשקול תוצאות של דרכי פעולה חלופיות, כל זה בסביבה סוערת ובמצב של תוהו ובוהו.
אפשר גם בדרך אחרת
עצם הסכמת הצדדים המצויים בעיצומו של סכסוך להיזקק להליך גישור מקדמת את הגישור אל מטרתו. מן העובדה ששני הצדדים הסכימו לפנות אל מגשר ניתן להסיק מספר מסקנות: ראשית, שניהם מעוניינים לסיים את הסכסוך בדרך של הסכמה. שנית, הצדדים מוכנים לשקול פתרונות אשר ישימו קץ לסכסוך, אף בטרם החל ההליך עצמו צעדו הצדדים צעד משמעותי לקראת יצירת אוירה מתאימה ליישוב הסכסוך. קיומו של הליך כזה, יחד עם נוכחותו של המגשר מעודד את הצדדים להתנהג בצורה הולמת המפחיתה גילויי עוינות, התקפות אישיות, איומים ושימוש בטקטיקות בלתי הוגנות, מטבע הדברים מנסים הצדדים "ליצור רושם טוב" על המגשר ןכך משתפר הסיכוי לפתרון הסכסוך.
תפקידו של המגשר , בנסיבות אלה, הוא להיות "נציג המציאות" ולהחזיר את בעל הציפיות המופרזות אל קרקע המציאות. לרוב יהיה על המגשר לעשות זאת בפגישה נפרדת, שבה יוכל להבחין יחד עם הצד , שמא ההיגיון והשכל הישר דורשים גישה אחרת, גמישה יותר, לנושאים העומדים למשא ומתן. הזכרנו כי אחד היתרונות החשובים של מוסד הגישור הוא, שבמסגרתו יכול המגשר להיפגש עם הצדדים בנפרד לשוחח עם כל אחד מהם בחופשיות, לשמוע דעות, הצעות וטרוניות, להשיג מידע ולברר את האינטרסים האמיתיים של הצדדים ויחד עם זאת לשמור על סודיות מבלי להעביר לאחר את שנאמר , ללא הסכמת הצד השני. בדרך כלל מגיע אדם אל המשא ומתן עם "הפתרון שלו" ואינו מוכן לשקול אפשרויות אחרות, או שאינו יודע כיצד מפתחים אופציות נוספות. תפקידו של המגשר לסייע לצדדים ובכך וללמדם כיצד לראות את כל ה"יריעה", להבין את עמדותיו של הצד השני ולהיות נכון להגיע לפתרון הולם.
לסיום
הגישור אינו תרופת פלא ואינו יכול להביא מזור לכל, הגענו למסקנה כי חשוב שתהיה הכנה מוקדמת של בעלי הדין לקראת הגישור וחשוב להתאים את המגשר למהות הסכסוך , על כן חשוב שהמגשר יהיה בקיא בעניין נשוא הסכסוך ומקצוען בהליך הגישור.
לא קיימת הגדרה אחידה המתארת את הליך הגישור, אך עם זאת ההגדרה הבסיסית והמקובלת בספרות המקצועית העוסקת בגישור היא: גישור הינו משא ומתן המבוצע בעזרתו של צד שלישי, האוטונומיה של הצדדים לשלוט בהליך ולהחליט. על כן, המגשר מסייע לצדדים להגיע להסכמה, ואין הוא כופה עליהם תובנות או מסקנות שלו. המגשר הוא אדם אובייקטיבי והוא בעל ניסיון מצטבר ביישוב סכסוכים, תפקידו לסייע בידי הצדדים המסוכסכים להגיע לפתרון המחלוקת שביניהם על ידי הבאת הצדדים להסכמה, על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת וזיהוי האינטרסים המשותפים לשני הצדדים בסכסוך. הגישור מתאים מקום שהצדדים המתעמתים צריכים או רוצים להמשיך ולקיים ביניהם קשר, או שיש סיבה אחרת שבעטיה אין זה רצוי שייפרדו בזעם. הדברים נכונים בענייני עסקים, בענייני גירושין, בפרט כאשר לבני הזוג יש ילדים, בסכסוכים בתוך ארגונים, ובסכסוכי שותפים. שמירה על מערכת יחסים תקינה בין הצדדים ופתח להתקשרות בעתיד הם מערכיו המוספים של הליך הגישור.
*ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד בורר ומגשר, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות. ד"ר שמעוני הוא מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כיו"ר המוסד לבוררות `יתרו`.
