בבית משפט השלום בתל אביב-יפו - כב` השופטת חנה פלינר. פסק דין זה נוגע בסוגיות הבהרתו של פסק בורר מקום שכבר אושר בידי בית המשפט וקובע כי למרות שביהמ"ש מוסמך להבהיר פסק בורר מכח סע` 23 לחוק הבוררות, דרך המלך הינה לבקש את הבהרתו מאת הבורר בטרם אישורו בידי ביהמ"ש.
בית המשפט קבע כי עם מתן פסק, הבורר הוא Functus Officio ואינו רשאי עוד להוסיף או לגרוע מן הפסק גם אם הגיע למסקנה כי שגה בפסקו. לעומת זאת כאשר מדובר בפרוש דבר סתום או מעורפל - אין לראות פירוש או ביאור כזה כפסק חדש, אלא כחלק בלתי נפרד מהפסק המקורי !
בפסק דין זה ציטטה השופטת בין השאר מספרו של ד"ר ישראל שמעוני, עמ` 266, ושם נאמר: "יש שיגרסו כי לבורר תהא סמכות להבהרה רק אם הצדדים הסכימו יחדיו לפנות לבורר, וכי בהסכמה זו נכרת למעשה הסכם בוררות חדש. לדעתנו, אין לבורר סמכות להבהיר את הפסק ללא הסכמת הצדדים. עם זאת, אנו סבורים כי גם לא בכל עניין יש לפנות לבורר לבהרה אלא רק מקום שהעניין טעון הבהרה אמיתית וכנה. יש להביא בחשבון שאם לא יובהר פסק הדין, לא יהיה ניתן לבצעו וההליך יירד לטימיון. יש להוסיף כי גם ביהמ"ש רשאי להבהיר את פסקו של הבורר מתוקף סעיף 23 לחוק הקובע כי פסק בורר שאושר הוא כפסק דינו של ביהמ"ש לכל דבר ועניין, פרט לערעור. הואיל ואישור פסק הבורר הופך אותו לפסק דין, רשאי ביהמ"ש להבהירו. החסרון במצב זה הוא שביהמ"ש אינו בקי בתיק על בוריו. ואם מבקשים הבהרה ממי שאינו בקי בנושא, אנו יוצרים סיבוך שלא לצורך ומטלים על השופט ללמוד את תיק הבוררות מתחילתו, למרות שרוב ההבהרות אינן מצריכות העמקה בנבכי התיק אלא במסמכים ספציפיים." (הדגשה שלי י.ש)
