השאלות הנוגעות לעניינו ,כפי שעלו בפסק דינו זה, הן:
האם הגשת בקשה לפירוק חברה ע"י בעל מניות,עת הוא צד לבירור סכסוך מול בעל מניות אחר- במסגרת הליך בוררות – משמעותה זניחת הליך הבוררות?
בית המשפט קבע כי עצם הגשת הבקשה לפירוק אין בה כדי ללמד על זניחת הליכי הבוררות.הטעם לכך פשוט; פירוק חברה אינו יכול להיעשות במסגרת בוררות ולכן אין הליך הפירוק מהווה מסלול משפטי מקביל למסלול בירור סכסוך בין בעלי מניות במסגרת הליכי בוררות. מאחר שאין מדובר בהליך מקביל - אין הפנייה לבית המשפט בבקשה לפירוק חברה מלמדת על זניחת מסלול הבוררות. בעניין זה,העיר בית המשפט, כי הזהות בין הסוגיות שתתבררנה במסגרת הבוררות ובמסגרת הליך הפירוק, עשויה להוות שיקול בעת בחינת השאלה "האם ראוי לעכב את הליכי הבוררות כל זמן שהליך הפירוק תלוי ועומד".
מהם המצבים בהם יראה בית המשפט טעם מיוחד לטובת עיכוב הליכי הבררות?
בית המשפט קבע כי במצבים בהם לבעלי המניות מחלוקות הנוגעות לניהול חברה המצויה בהליכי פירוק, מחלוקות שאמורות להתברר במסגרת בוררות, אך לא ברור האם:
החברה תוכל לפרוע את מלוא חובותיה לנושים.
האם בכוונת המפרק לפעול כנגד נושאי המשרה על מנת לחייבם באופן אישי.
עשוי הדבר להוות שיקול לטובת עיכוב הליכי בוררות. הרציונל לכך נובע מן החשש לפיצוי בעלי המניות קודם לנושים כאשר עיקר הכספים שעשויים להתקבל בקופת הפירוק יגיעו מאותו הכיס ממנו יתקבלו הכספים שישולמו לבעלי המניות - כיסו של נושא המשרה.
מהו דין העלאת טענה מאוחרת (הועלתה לראשונה במסגרת תשובתו של המבקש לתגובת המשיבים) לפיה: "...מדובר בטענות המבוססות על הוראות קוגנטיות בדבר חובות אמון של נושא משרה- טענות שאינן יכולות להתדיין במסגרת הליך בוררות". בית המשפט נמנע מלהתייחס לטענה זו מהסיבה שאותן טענות הועלו עוד במסגרת הבקשה הראשונית למינוי בורר; "עת לא נשמעה מצד המבקש כל טענה בדבר היות הטענות מבוססות על זכויות קוגנטיות,אין מקום לדון בטענותיו כעת
