בית המשפט העליון- פסק דינו של כב` כבוד השופט א` רובינשטיין בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט המחוזי. בוררות – בורר – סמכויותיו
אני מצרף את פסק דינו של כב` השופט א` רובינשטיין.
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי שקיבל בחלקה בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על פסק דין של בימ"ש לענייני משפחה. המעניין בפסק דין זה הוא חלק האוביטר דיקטום; שם, עוסק בית המשפט בשאלה: "האם ערעור (להבדיל מדחייתה של בקשת רשות ערעור) על הכרעת בית המשפט לענייני משפחה,בעניין בוררות, תדון בדן יחיד או בשלושה בבית המשפט המחוזי".
צו בית המשפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה), תשנ"ו-1996 (סעיף 1), מכוח הסמכה לפי סעיף 2(1) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, קובע כי תובענות לפי חוק הבוררות בענייני משפחה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה.
בחוק בתי המשפט (תיקון מס` 42 והוראת שעה), תשס"ו-2006 נמחקה מחריגי סעיף 37 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 ההוראה (סעיף 37(ב)(6)) שלפיה ערעורים על פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה יידונו בדן יחיד, והם יידונו בהרכב של שלושה כערעורים רגילים על בית משפט שלום (סעיף 37(א)(2)).
ערעורים בענייני בוררות באשר לירושה נופלים בגדר "החריג לחריג", הקבוע בסעיף 37(ב)(6), לפיו ערעורים שנשמעים בדן יחיד אינם כוללים, בין היתר, "פסק דין שכולו או חלקו בענייני ירושה". לפיכך,החלטת בית המשפט לענייני משפחה מקבילה- בהקשר לבוררות- לבית המשפט המחוזי בתיקי בוררות "רגילים", והערעור לבית המשפט המחוזי, כמו לערעור בפני בית המשפט העליון בתיקי בוררות "רגילים" (ראו והשוו גם סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט); מכאן כי הערעור צריך להידון בשלושה.
נושא נוסף אליו מתייחס בית המשפט,הוא סעיף י"ד לתוספת הראשונה לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 לפיו: "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט".
בית המשפט פוסק בעניין זה:
במקרים בהם משוחרר הבורר מן הדין המהותי, אין הוא רשאי להתעלם מזכויות יסוד של הצדדים.
התעלמות מזכויות יסוד אינה מתיישבת עם ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית וגלומה בה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, פגיעה שעלולה להביא לבטלותו של פסק בוררות.
המונח "צודק" כשהוא בא בגדרי חוק ישראלי, משקף את אשר בעיני חוק זה מקובל כצודק, גם כשאין הבורר "קשור בדין המהותי".
אין מדובר בסעיף המעניק "שיקול דעת חופשי" לבורר לנהוג באופן שרירותי או מקפח.
אין המונח "לא יהיה קשור" פוטר מהתייחסות לערכי היסוד של השיטה בגדרה נערכת הבוררות
