| חידושי פסיקה פלוני נ` פלוני בית המשפט העליוןרע"א 5061/11 פסק דינו של כב` כבוד השופט א` רובינשטיין בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט המחוזי. בוררות – בורר – סמכויותיו אני מצרף את פסק דינו של כב` השופט א` רובינשטיין. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי שקיבל בחלקה בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על פסק דין של בימ"ש לענייני משפחה.המעניין בפסק דין זה הוא חלק האוביטר דיקטום; שם, עוסק בית המשפט בשאלה: "האם ערעור (להבדיל מדחייתה של בקשת רשות ערעור) על הכרעת בית המשפט לענייני משפחה,בעניין בוררות, תדון בדן יחיד או בשלושה בבית המשפט המחוזי". בעניין זה קובע בית המשפט כי: 1. צו בית המשפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה), תשנ"ו-1996 (סעיף 1), מכוח הסמכה לפי סעיף 2(1) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, קובע כי תובענות לפי חוק הבוררות בענייני משפחה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. 2. בחוק בתי המשפט (תיקון מס` 42 והוראת שעה), תשס"ו-2006 נמחקה מחריגי סעיף 37 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 ההוראה (סעיף 37(ב)(6)) שלפיה ערעורים על פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה יידונו בדן יחיד, והם יידונו בהרכב של שלושה כערעורים רגילים על בית משפט שלום (סעיף 37(א)(2)). 3. ערעורים בענייני בוררות באשר לירושה נופלים בגדר "החריג לחריג", הקבוע בסעיף 37(ב)(6), לפיו ערעורים שנשמעים בדן יחיד אינם כוללים, בין היתר, "פסק דין שכולו או חלקו בענייני ירושה". לפיכך,החלטת בית המשפט לענייני משפחה מקבילה- בהקשר לבוררות- לבית המשפט המחוזי בתיקי בוררות "רגילים", והערעור לבית המשפט המחוזי, כמו לערעור בפני בית המשפט העליון בתיקי בוררות "רגילים" (ראו והשוו גם סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט); מכאן כי הערעור צריך להידון בשלושה. נושא נוסף אליו מתייחס בית המשפט,הוא סעיף י"ד לתוספת הראשונה לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 לפיו: "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט". בית המשפט פוסק בעניין זה: 1. במקרים בהם משוחרר הבורר מן הדין המהותי, אין הוא רשאי להתעלם מזכויות יסוד של הצדדים. 2. התעלמות מזכויות יסוד אינה מתיישבת עם ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית וגלומה בה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, פגיעה שעלולה להביא לבטלותו של פסק בוררות. 3. המונח "צודק" כשהוא בא בגדרי חוק ישראלי, משקף את אשר בעיני חוק זה מקובל כצודק, גם כשאין הבורר "קשור בדין המהותי". 4. אין מדובר בסעיף המעניק "שיקול דעת חופשי" לבורר לנהוג באופן שרירותי או מקפח. 5. אין המונח "לא יהיה קשור" פוטר מהתייחסות לערכי היסוד של השיטה בגדרה נערכת הבוררות. *** ד"ר ישראל שמעוני מבקש לציין כי אמנם הבורר פטור – על פי הוראה זו – מלפסוק על פי הדין המהותי אך הוא כפוף לדיני ההתיישנות ולדיני פסיקת ריבית והצמדה. כמו כן זו אינה הפעם הראשונה בה בית המשפט העליון מתייחס לנושא זה בהערת אגב לפיה: אף על פי שהבורר אינו כפוף לדין מהותי הוא עדיין הוא כפוף לכללי הצדק הטבעי, ואי פסיקה
לפיהם תיחשב כחריגה מסמכות.
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! דני זילברשלג נ` גליל מימון בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפוהפב (ת"א) 17155-11-11 פסק דינה של כב` השופטת שבח יהודית בוררות – ערכאת ערעור פנימית(סע` 21א לחוק), הפקדת ערבות
בבסיס החלטתה זו של כב` השופטת ש` יהודית עומדת עתירת ביטול המתייחסת להחלטתו של הרכב ערכאת ערעור בבוררת - ע"פ מסלול "ערעור פרטי" לפי סע` 21א לחוק הבוררות,תשכ"ח-1968(להלן: "החוק") - לפיה יעמוד בתוקפו פסק הבוררות הראשון וזאת מחמת מחדלו של המבקש להפקיד ערבות נוספת בסך 50,000 ₪. ערבות זו נדרשה,בידי ערכאת הערעור, כתנאי לקיום סבב נוסף של בוררות לצורך השלמת פסק הבוררים. בית המשפט קבע: 1. בורר רשאי להורות על הפקדת ערובה, כקבוע בסעיף יח` לתוספת הראשונה של החוק לפיו: "הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין, ובדבר שכר הבורר והוצאותיו, כולם או מקצתם, והוא רשאי להורות על הפקדת סכומים אלה או על מתן ערובה לתשלומם; לא הורה הבורר הוראה אחרת, חייבים בעלי- הדין לשלם לו את שכרו והוצאותיו חלק כחלק". 2. סעיף 21א לחוק הבוררות מכיל את הוראותיו "בשינויים המחויבים על בורר בערעור". 3. מקום שבית המשפט החזיר את פסק הבוררות הראשון להרכב לשם השלמת ההליך-עקב היותו לוקה בחסר וטעון השלמה- אין מקום לחיוב המבקש בערובה נוספת, עת כבר הופקדה ערובה להבטחת אותו הליך. הדבר משול לבקשת רשות ערעור המוגשת על פסק דינו של בימ"ש מחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים,המתקבלת ע"י בית המשפט העליון,שאינה מחייבת, עת הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לצורך השלמה, את המערער באגרה נוספת או בעירבון נוסף לזה שכבר הופקד בעת הגשת הערעור. 4. לאור האמור לעיל, לא היה רשאי הרכב הבוררים לקבוע כי באי ההפקדה רואים את המבקש כמי שויתר על הטענות בהן נדרשה השלמת ההכרעה. ***בפסק דין זה נזכרת סוגיית "הגשת ראיה נוספת בערעור"; בעניין זה מבקש ד"ר שמעוני,מיוזמיו של תיקון מס` 2 לחוק הבוררות,לציין כי: הכלל לפיו אין להביא ראיות נוספות בערעור לפני בורר, מתיישב היטב עם אופי הליך הבוררות המבקש להיות קצר,דינמי ויעיל לעומת ההתדיינות בפני בית המשפט. וכן מתיישב הוא עם אופיו ההסכמי של ההליך. מעוניינים הצדדים לקבוע כי הבורר רשאי לשמוע עדים ולקבל ראיות נוספות – יכולים הם לנסח זאת בהסכם הבוררות שיערכו ביניהם בכתב.
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן!
| 
