חידושים בפסיקה- חוק הבוררות, עלון מס 12 פברואר 2012

2. קיפוח הזכות להבאת ראיות מקום שבעל הדין לא פנה אל הבורר בבקשה להציג ראיות.

2. כדי להביא לביטול של פסק בוררות בעילה לפי סעיף 24 (4) לחוק – לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו - יש להראות שהבורר ‏דחה בקשה לאפשר הבאת ראיות רלבנטיות שהיה בהן כדי להשפיע על פסק הבורר, וסירב ‏לבקשה ללא הצדקה. אולם, קיימת אפשרות של קיפוח זכותו של בעל דין להביא ראיות ‏גם ללא שבעל הדין פנה אל הבורר בבקשה להציג ראיות. אפשרות זו מתקיימת מקום ‏שהבורר מכריע את הדין על יסוד עילה שלא נטענה בכתבי הטענות שהוגשו לבורר, והמסד ‏העובדתי להכרעת הבורר על פי עילה זו שונה מהמסד העובדתי הרלבנטי להכרעת ‏הסכסוך על פי הפלוגתאות העולות מכתבי הטענות שהוגשו לבורר. הכרעה כזו של הבורר מקפחת את זכותם של בעלי הדין להביא ‏ראיות, הגם שבפועל לא פנו אל הבורר בבקשה להביא ראיות.‏‏ ‏

אני מצרף את פסק דינו של כב` השופט י` דנציגר.

1. בשאלה זו אין קביעה נחרצת בפסיקה, אולם הגישה הנוהגת היא כי כאשר פסק ‏הבוררות "שותק" לגבי רכיב המע"מ ועולה בקשה על ידי מי מבעלי הדין לתקן את ‏פסק הבוררות ולהוסיף את רכיב המע"מ, אין התיקון מהווה תיקון "טכני" ומשכך ‏הבורר אינו מוסמך לבצעו, להבדיל ממצב דברים בו נפלה שגגה באופן ‏חישוב המע"מ על ידי הבורר עצמו.

2. אף אם ייקבע כי רשאי הבורר לתקן את פסק הבוררות ולהוסיף את רכיב המע"מ מן הטעם שהדבר יתפרש כ"תיקון טכני", הרי שמרגע בו פסק הבוררות אושר ובקשת ‏התיקון מוגשת לאחר שפסק הבוררות אושר - אין עוד הבורר רשאי לתקן את הפסק; מרגע אישורו, פסק הבוררות משנה ‏מטיבו והופך לפסק דין לכל דבר ועניין, קרי – ‏ל"יציר פסיקה שיפוטית", וכיוון שכך אין בידי הבורר פררוגטיבה לשנות מתוכנו.

3. בית המשפט עצמו אינו מוסמך לתקן פסק דין המאשר פסק ‏בוררות ‏ לאחר שזה אושר בידי ‏בית משפט מוסמך; סעיף 81 לחוק בתי המשפט("תיקון טעות בפסק דין") אינו חל על תיקון פסק דין שאישר פסק בוררות, שכן ‏על תיקון פסק בוררות בידי בית המשפט חולשות הוראות ספציפיות של חוק ‏הבוררות בהיותן ‏lex specialis‏;(בעניין זה ציטט בית המשפט את שנקבע בעניין סופר אכונומיק[1]‏) ‏
‏