חידושים בפסיקה- חוק הבוררות, עלון מס 12 פברואר 2012
עלון מס 12 פברואר 2012
חברים יקרים שלום רב, אנחנו שמחים להציג בפניכם את מהדורה זו של כתב העת שלנו המאגד תמצית של פסקי דין חדשים בתחום הבוררות. בכתב עת זה אנו נפרסם, מאמרים נבחרים פרי עטם של משפטנים ממוסד "יתרו", שראו אור בתקשורת הארצית או המקצועית ואשר עוסקים בתחום הבוררות ונוגעים לכל אחת ואחד מאיתנו. אנו נשמח לקבל מכם,קוראינו הנאמנים, מאמרים חדשים ולפרסמם, כמו גם חדשות ועדכונים בתחום.
בברכה ד"ר ישראל שמעוני, מייסד ויו"ר מוסד "יתרו"
מה במגזין
חדש ! מסלול בוררות מהיר בתביעות עד 200,000 ₪ לפרטים לחץ כאן
הסוגיות,כפי שהן עולות מפסק דינו של כב` השופט י.זפת, בהן בחרנו להתמקד הן:
1. סמכותה של ערכאת הערעור בבוררות מקום שההסכם בין הצדדים שותק לגבי סמכותה.
2. קיפוח הזכות להבאת ראיות מקום שבעל הדין לא פנה אל הבורר בבקשה להציג ראיות.
בית המשפט קבע:
1. כאשר צדדים להסכם בוררות קובעים מנגנון של ערעור כחלק מהליך הבוררות, הן תיחום סמכות הבורר והן תיחום סמכות הבורר (או הבוררים) הדן בערעור מסור לידי הצדדים להסכם. מקום שהצדדים לא קבעו אחרת, ההנחה היא שסמכות הבורר שנתן את הפסק נושא הערעור זהה לסמכות הבורר הדן בערעור; לאמור: בורר הדן בערעור אינו מוסמך ליתן פסק דין שהבורר שעל פסקו מערערים לא היה מוסמך לתיתו, ואם עשה כן, קמה לצד שנפגע מכך עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק.
2. כדי להביא לביטול של פסק בוררות בעילה לפי סעיף 24 (4)לחוק–לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו - יש להראות שהבורר דחה בקשה לאפשר הבאת ראיות רלבנטיות שהיה בהן כדי להשפיע על פסק הבורר, וסירב לבקשה ללא הצדקה. אולם, קיימת אפשרות של קיפוח זכותו של בעל דין להביא ראיות גם ללא שבעל הדין פנה אל הבורר בבקשה להציג ראיות. אפשרות זו מתקיימת מקום שהבורר מכריע את הדין על יסוד עילה שלא נטענה בכתבי הטענות שהוגשו לבורר, והמסד העובדתי להכרעת הבורר על פי עילה זו שונה מהמסד העובדתי הרלבנטי להכרעת הסכסוך על פי הפלוגתאות העולות מכתבי הטענות שהוגשו לבורר. הכרעה כזו של הבורר מקפחת את זכותם של בעלי הדין להביא ראיות, הגם שבפועל לא פנו אל הבורר בבקשה להביא ראיות.
בפסק דין זה,דן בית המשפט בשאלה: האם אי ציון רכיב המע"מ בפסק הבוררות עולה כדי "פליטת קולמוס" או "השמטה" כמובנם לפי סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות.
בית המשפט פסק כי:
1. בשאלה זו אין קביעה נחרצת בפסיקה, אולם הגישה הנוהגת היא כי כאשר פסק הבוררות "שותק" לגבי רכיב המע"מ ועולה בקשה על ידי מי מבעלי הדין לתקן את פסק הבוררות ולהוסיף את רכיב המע"מ, אין התיקון מהווה תיקון "טכני" ומשכך הבורר אינו מוסמך לבצעו, להבדיל ממצב דברים בו נפלה שגגה באופן חישוב המע"מ על ידי הבורר עצמו.
2. אף אם ייקבע כי רשאי הבורר לתקן את פסק הבוררות ולהוסיף את רכיב המע"מ מן הטעם שהדבר יתפרש כ"תיקון טכני", הרי שמרגע בו פסק הבוררות אושר ובקשת התיקון מוגשת לאחר שפסק הבוררות אושר -אין עוד הבורר רשאי לתקן את הפסק; מרגע אישורו, פסק הבוררות משנה מטיבו והופך לפסק דין לכל דבר ועניין, קרי – ל"יציר פסיקה שיפוטית", וכיוון שכך אין בידי הבורר פררוגטיבה לשנות מתוכנו.
3. בית המשפט עצמו אינו מוסמך לתקן פסק דין המאשר פסק בוררות לאחר שזה אושר בידי בית משפט מוסמך; סעיף 81 לחוק בתי המשפט("תיקון טעות בפסק דין") אינו חל על תיקון פסק דין שאישר פסק בוררות, שכן על תיקון פסק בוררות בידי בית המשפט חולשות הוראות ספציפיות של חוק הבוררות בהיותן lex specialis;(בעניין זה ציטט בית המשפט את שנקבע בעניין סופר אכונומיק[1])
*** ראה התייחסות לעניין זה בספר "אופק חדש בבוררות – דיני בוררות עם ערכאת ערעור" (2009) עמ` 197.