אי.איי.אם אחזקות תקשורת בע"מ נ` Michael Wilson & Partners Ltd בבית המשפט העליון רעא 4320/11 פסק דינו של כב` השופט י. דנציגר בוררות - פסק בוררות חוץ - בקשה לביטולו פסק דינו זה של כב` השופט דנציגר מגיע ועושה סדר נוכח חוסר הבהירות באשר למצב המשפטי הנוהג ביחס להליך המתאים וביחס למועד להגשת התנגדות לאישור פסק בוררות חוץ. נשוא פסק דינו זה,הינו פסקו של בית המשפט המחוזי מרכז, בבקשה לאישור פסק בוררות-חוץ שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה - על ידי ה- London Court of International Arbitration - ואשר לפיו חויבה המבקשת בתשלום סכומים שונים למשיבה(להלן:"פסק הבוררות"). אחת מטענותיה של המשיבה הייתה: כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות-חוץ - טענה אשר התקבלה ע"י בית המשפט המחוזי. עד לפסק דינו זה -של בית המשפט העליון- היו קיימות גישות סותרות של בתי המשפט המחוזיים; גישות אלו נחלקו לשניים. לפי גישה אחת, התנגדות לאישור פסק בוררות-חוץ עליו חלה אמנת ניו-יורק אינה כפופה למשטר הזמנים הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות ובתקנה 10 לתקנות סדרי הדין, וזאת נוכח הוראות סעיף 5 לאמנה ונוכח הוראת סעיף 29א לחוק הבוררות והוראת תקנה 5 לתקנות ביצוע האמנה. גישה שנייה קבעה כי, בהתאם להוראות סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968,בהתאם להוראות אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות-חוץ, כ"א 10,15 ובהתאם לתקנות לביצוע אמנת ניו-יורק (בוררות-חוץ), התשל"ח-1978,התנגדות לאישור פסק בוררות חוץ צריכה להיות מוגשת על דרך של בקשה לביטול במסגרת סד הזמנים הקבוע בסעיף 27(א) לחוק הבוררות ובתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968. בפסק דין זה,בית המשפט העליון קבע הלכה חדשה לפיה: התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות-חוץ עליו חלה אמנת ניו-יורק אינה כפופה לסד הזמנים הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות, אלא רק למגבלת 15 הימים הקבועה בתקנה 10 לתקנות סדרי הדין.
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! אלצר בע"מ נ` A/S LINAK בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תא (ת"א) 2502-07 בפני כב` השופטת אסתר נחליאלי חיאט בוררות – סמכות עניינית– המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט פסק דין זה דן בבקשה לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום. הרקע לבקשה זו הינו באי-הסכמה באשר לתנית הבוררות, כפי שהיא מופיעה בהסכם שבין הצדדים.על-פי טענת התובעת בוצע תיקון להסכם שבין הצדדים לפיו: "ככל שיתגלעו מחלוקות בין הצדדים ימונה בורר מטעם לשכת המסחר של ישראל-דנמרק"; טענה אשר נדחתה לאחר שהתובעת לא עמדה בנטל להוכחת קיומו של התיקון- במסגרת דיון שנערך במעמד שני הצדדים בדנמרק (בפורום המוסד לבוררות בדנמרק); מוסד הבוררות קבע כי תניית הבוררות המקורית – לפיה סמכות השיפוט תהיה בדנמרק- תקפה וכי הוא המוסמך לדון בתיק. עם קבלת פסק ביניים זה,חדלה התובעת ליטול חלק בהליך הבוררות (שבינתיים הסתיים ונתקבל כנגדה פסק בורר)- בטענה כי היא כופרת בסמכותו של המוסד- והוציאה כנגד הנתבעת היתר המצאה אל מחוץ לתחום- שכנגדו הוגשה בקשה זו. בית המשפט ביטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום וקבע כי: 1. ההכרעה בסוגיית מעמד פסק הבוררות הוא מקדמי לדיון בבחינת תחולת תנאי תקנה 500 לתקסד"א (המצאה מחוץ לתחום השיפוט) ולשאלה האם להותיר את ההיתר להמצאה אל מחוץ לתחום על כנו. 2. ככל שבעל דין מתנגד לסמכות הבורר פתוחות בפניו שתי אפשרויות: א. לפנות לבית המשפט במקום בו מתקיים הליך הבוררות ב. להתנגד לאכיפת פסק הבורר בפני בית המשפט בו הוגשה הבקשה לאישור פסק הבורר 3. משהתקיים דיון בשאלת סמכות המוסד לבוררות לנהל את הליך הבוררות, הרי שאך טבעי וסביר לפנות לבית המשפט במקום בו נטענה טענת חוסר הסמכות (במקרה זה-דנמרק),שבעתיים כשהתנהל הליך שלם ולא ל `שבור את הכלים` ולפנות לבית משפט בארץ אחרת(במקרה זה ישראל). 4. פסק בוררות חוץ יכובד מקום בו צד וותר בפועל על זכותו להשיג עליו ולא הביא כל טעם משפטי או נימוק ממשי מדוע יש להתעלם מפסק הדין; הדבר נכון לא רק בהתאם לדין אלא גם מטעמי כבוד להכרעות זרות. בפסק דין זה,השופטת א.נחליאלי מצאה לנכון לצטט מספרו של ד"ר ישראל שמעוני- "אופק חדש בבוררות עם ערכאת ערעור",עמוד 391 - שם נכתב: "אין צורך להכביר במילים על המדיניות המשפטית המורה לנו לכבד פסקי בוררות, על אחת כמה וכמה פסקי בוררות חוץ שנועדו לפתור מחלוקות חובקות עולם בעידן הכלכלה הגלובלית. התקשרויות חוצות גבולות דורשות פורום נוח ונגיש לדיון במחלוקות המתגלעות בין צדדים ממדינות שונות. עמד על כך השופט בעז אוקון בציינו:``אינטרס הוודאות ואינטרס ההרמוניה מהווים גם הם חלק מתקנת ציבור `עולמית` התומכת בקיומם של פסקי בוררות `בינלאומיים`. תקנת ציבור זו נולדה מהתפתחות יחסי הכלכלה והמסחר בין אזרחי המדינות השונות, ומהצורך לכונן יחסים אלה על מכנה משותף רחב ככל שניתן" (קנאור `המשטר הבינלאומי הפרטי וערעור הריבונות בעידן הגלובליזציה – החלת משפט ציבורי זר על חוזים לבר-לאומיים` עיוני משפט כז 2003, 489)". לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן!
|