רע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ` יאיר בן דוד
בית המשפט העליון - פסק דינו של כב` השופט י` דנציגר בוררות – ביטול פסק בורר– אי התייצבות לדיון
נשוא פסק דינו זה של כב` השופט דנציגר, הינה החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות בקשת "ביטול פסק בורר" על יסוד אי התייצבותו של ב"כ המבקש -מאחר שלא המציא אישור כדין לאי-התייצבותו- חרף העובדה כי המבקש עצמו התייצב. המסגרת הנורמטיבית המסדירה את התוצאות הנובעות מאי התייצבות לדיון מצויה בתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי; תקנה שכוחה יפה גם לגבי הליכים הנדונים בבתי המשפט הנוגעים לענייני בוררות, לאור האמור בתקנה 2 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968.
בדונו בסוגיה זו ביקש בית המשפט לענות על שתי שאלות אשר יובילוהו להכרעה בעניין:
האם תקנה 157(3) חלה בנסיבות העניין. דהיינו, האם לצורך קביעת היעדר התייצבות לדיון צריך להבחין בין בעל הדין עצמו לבין בא כוחו שמונה לייצגו כדין.
במידה והשאלה הראשונה תיענה בחיוב, יבדוק בית המשפט מה הן הנסיבות בהן תדחה תובענה בשל אי התייצבות
בית המשפט קבע כי הפרשנות למונח "תובע" או "נתבע" בהקשר לתקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי נגזרת מתכלית התקנה - ליתן בידי בית המשפט כלי שיבטיח את ניהולו היעיל והתקין של הדיון, ללא עיכובים בלתי נחוצים - למנוע פגיעה בבעל הדין שכנגד, בבית המשפט ובאינטרס הציבורי. על יסוד תכלית זו בית המשפט מונה שלושה מצבים עיקריים בהם התובע או המבקש עצמו מתייצב לדיון אך בא כוחו אינו מתייצב לדיון:
בעל הדין מבקש לקיים את הדיון כסדרו ולייצג את עצמו ובית המשפט נוכח כי הדבר אפשרי ולא יגרום לפגיעה בבעל הדין עצמו, בבעל הדין שכנגד או בבית המשפט.
בעל הדין מבקש לדחות את הדיון ומסרב לייצג את עצמו או לשתף פעולה עם בית המשפט ועם הצד שכנגד, למשל: מתנגד להיחקר בהיעדר בא כוחו.
בעל הדין מבקש לקיים את הדיון ולייצג את עצמו אך בית המשפט סבור כי הדבר אינו אפשרי שכן יהיה בכך לפגוע בבעל הדין עצמו או בבעל הדין שכנגד או בבית המשפט.
מכיוון שרק במצב הדברים הנזכר בחלופה 1, לא ניתן לראות באי התייצבותו של עורך הדין כ"אי התייצבות" לעניין תקנה 157(3) לתקנות סדרי הדין -חלופה אשר לא התקיימה בעניין זה -עבר בית המשפט לדון בשאלה מס` 2; ההלכה בדבר הנסיבות בהן תדחה תובענה בשל אי התייצבות מונה שני תנאים מצטברים:
ברור על פני הדברים כי אין בכוחו של התובע להצביע על עילה בת-תביעה העשויה להקים זכות לסעד, ומשכך דחיית התובענה ממילא לא תגרום לעיוות דין.
אי ההתייצבות איננה תולדה של תקלה בלתי מכוונת מצד התובע, כי אם הבעה של זלזול חמור ומופגן כלפי בית המשפט
בית המשפט מצא כי תנאים אלו אינם מתקיימים ומכאן כי קיבל את הערעור והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי.
כאן המקום להעיר כי אי התייצבות לדיון אינה מהווה, כשלעצמה,עילה לדחיית תובענה,אלא בנסיבות חריגות ביותר.
