רע"א 1324/12 ד"ר י.שגב ושות`, עורכי דין נ` רוני מאנה
בית המשפט העליון - פסק דינו של כב` השופט צ` זילברטל בוררות – פסק בורר– תיקונו
הסוגיות,כפי שהן עולות מפסק דינו של כב` השופט צ.זילברטל, בהן בחרנו להתמקד הן:
האם החלטת בורר בבקשה לתיקון הניתנת בחלוף המועד הקבוע בסעיף 22(ג) לחוק הבוררות הינה בהיעדר סמכות ותהווה עילה ע"פ סע` 24 (3) לחוק הבוררות.
האם בורר הקובע בהחלטת התיקון,כי לסכומים תתווסף גם ריבית והצמדה כדין מיום היווצרות העילה חורג מסמכותו; האם מדובר בהחלטה מהותית שניתנה לאחר מחשבה ולא בהחלטה שעניינה תיקון טעות סופר, השמטה טכנית ושאר העניינים הנזכרים בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות.
האם במסגרת "החלטת התיקון" יש בכוחו של הבורר לפסוק ריבית והצמדה מקום שאלה לא נתבעו על-ידי המשיבים בכתב התביעה אלא רק בבקשת התיקון.
ההחלטה שניתנה בחלוף המועד הקבוע בסעיף 22(ג)לחוק ניתנה ,לכאורה, בחוסר סמכות. יחד עם זאת קבע ביהמ"ש כי פרק הזמן הנוסף נדרש, בין היתר, כדי לתת לצדדים להביע עמדתם לעניין סמכות הבורר להכריע בבקשה, כנדרש בחוק (ראו סעיף 22(א) לחוק הבוררות). החלטת הבורר ניתנה לאחר פחות מ-30 ימים לאחר הגשת כתב התשובה האחרון ומכאן כי על אף החריגה לא נגרם עיוות דין.
העמדה בפסיקה ביחס לפסיקת ריבית והצמדה היא שפסיקתם היא הכלל, ואי פסיקתם היא החריג, המצריך הנמקה ולכן נוטים לראות בהשמטת הוראה על תשלום (או אי תשלום) ריבית והצמדה כהשמטה טכנית או מקרית שניתן לתקנה. הדברים נכונים גם לגבי התקופה לגביה תחושב תוספת הריבית וההצמדה(תקופת הריבית תחל מיום היווצרות עילת התביעה). ומשכך יש לראות בכך תיקון הנופל לגדר סעיף 22(א)(3) לחוק הבוררות
ההחלטה על פסיקת ריבית והצמדה בעקבות בקשה לתיקון הפסק מצויה בסמכות הבורר, אף אם זו לא נדרשה בהליך עצמו. משצד מבקש לפסוק לזכותו הפרשים,קמה לבורר הסמכות לעשות כן נוכח ההלכה שלפיה מדובר בעניינים שהם בגדר "סעד כללי" שניתן לעתור להם אף אם לא נזכרו בכתב התביעה, ושלבורר הסמכות לתקן את פסק הבוררות בגינם, באשר מדובר בהשמטה מקרית.
