עע (ארצי) 495/07 מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל, תאגיד נ` הרב יעקב חמד
בית הדין הארצי לעבודה-פסק דינו של כבוד השופט שמואל צור בוררות – הסכם בוררות – דרישת הכתב בוררות – פסק בורר – תביעה על-פי הפסק
רקע: הרב חמד כיהן כראש המועצה הדתית בדימונה, ובמקביל כיהן כמנכ"ל מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל ("המערער"), חרף האיסור שחל על ראשי מועצות דתיות לעסוק בעבודה נוספת. במהלך כהונתו כמנכ"ל המערער לא קיבל שכר או תשלום עבור ביצוע תפקידו. בשלב מסוים פנה הרב אל המערער בדרישה לקבל תשלומים שונים. בפנייתו ציין כי הסכום הנדרש יועבר במלואו לתפקוד המוסדות בדימונה וכיסוי גירעונותיהם. בשנת 2001 מינה יו"ר תנועת ש"ס "בוררים" לדון ולהחליט בתביעה הכספית של הרב בלא שנערך הסכם בוררות בכתב. ביה"ד האזורי אישר את "החלטת הבוררות" - בלא תאריך ומבלי שנתקיימה דרישת הכתב בהסכם הבוררות שהביא להחלטה זו - כפסק בוררות, לפי חוק הבוררות, המחייב את המערער להעביר למוסדות החינוך בדימונה הקשורים אליו סך של 1,140,000 ש"ח לשם קיום פעילויות המוסדות בדימונה וכיסוי גירעונותיהם, בהסכמתו המלאה של הרב חמד. מכאן ערעור זה.
בפסק דין זה עולות מס` סוגיות ביניהן נושא "תקנת הציבור". אנו בחרנו להתרכז בשאלה: האם ניתן לדון בבקשה לאישור "החלטת הבוררות" לאור הטענה כי לא היה הסכם בוררות בר-תוקף. אליבא דמערער, "הסכם בוררות" לפי חוק הבוררות חייב להיות בכתב (סעיף 1 לחוק הבוררות).באין הסכם בכתב, אין תחולה להסדרים ולסעדים שבחוק הבוררות וקיימת תחולה להוראות סעיף 39 לחוק הבוררות לפיו: "אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק הבוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל - פה".
לפי הוראה זו ניתן להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך על יסוד פסק הבוררות שניתן בהליך שלא לפי חוק הבוררות,אך לא ניתן לאשר או לבטל את הפסק לפי החוק עצמו.
בית המשפט קיבל את טענת המערער וקבע כי:
הלכה היא שדרישת הכתב לגבי הסכם בוררות לפי סעיף 1 לחוק הבוררות, היא חיונית וקונסטיטוטיבית.
כלל הוא שאם - כמו בענייננו - צד מופיע בפני הבורר ומשמיע טענותיו לגוף הסכסוך - בהתעלם מן הטענה כי כלל אין הסכם בוררות מחייב - לא יוכל לטעון בבית המשפט כי דין הפסק להתבטל משום שלא נערך הסכם בוררות בכתב.
במקרה שכזה, לבוררות יש תוקף של הסכם בין הצדדים, אך אין תחולה להסדרים המיוחדים הקבועים בחוק הבוררות,כגון - אישור פסק בוררות או ביטולו, על מגבלות הזמן הקבועות לכך.
במקרה שכזה, פתוחה הדרך להגשת תביעה על פי עילת הפסק לפי סעיף 39 לחוק הבוררות.
באין הסכם בוררות בכתב, אין בוררות לפי חוק הבוררות ולא ניתן להגיש בקשה לאישור הפסק לפי סעיף 23 לחוק.
עצם התדיינותם של הצדדים בפני הבוררים אינה יכולה להפוך "בוררות" לפי סעיף 39 לחוק (בוררות על יסוד הסכם בעל-פה) לבוררות "רגילה" עליה חלות שאר הוראות חוק הבוררות.
