הדיון נסב אודות השאלה האם יש בקביעה במסגרת חוזה מאוחר בין הצדדים, לפיה כל הוראות החוזה המוקדם, הכולל תניית בוררות, תחולנה על החוזה המאוחר, כדי להביא להחלת תניית הבוררות גם בקשר למחלוקות הנובעות מהחוזה המאוחר והנוגעות אליו. הרקע לדיון הנו חוזה חכירה משנת 1934 הכולל תניית בוררות (להלן: חוזה החכירה) וחוזה הארכה משנת 2006 המאריך את חוזה החכירה (להלן: חוזה ההארכה). בחוזה ההארכה, בניגוד לחוזה החכירה, לא הייתה תניית בוררות מפורשת, אך צוין כי חוזה החכירה המקורי יוארך על כל תנאיו. בנוסף, נחתם בשנת 2006 חוזה להקמת יחידת מגורים שנייה במקרקעין (להלן: חוזה בית שני). בין הצדדים התגלע סכסוך הנוגע לדמי ההיתר שיש לשלם בגין חוזה הבית השני. המבקש ביקש למנות מותב בוררים מכוח תניית הבוררות שבחוזה החכירה, אך בקשתו נדחתה, ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור.
