חידושים בפסיקה - חוק הבוררות, עלון מס" 33 ינואר 2014

אפרים פולק נ` מרים בעק

בית המשפט העליון

רע"א 8366/13‏

פסק דינו של כב` השופט י. דנציגר

בוררות - הליכי בוררות - זניחתם

רקע:

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרתה הורה כי חלקה השני של הבוררות בין הצדדים, אשר עניינה בהתחשבנות כספית בין הצדדים, יוחזר לבירור לפני בית דין צדק בני ברק (להלן: "בית הדין").

תמצית הליכים קודמים:

נשוא החלטה זו, הינו סכסוך המתנהל בין הצדדים מזה שנים ארוכות, ביחס לזכויותיהם בבניין בבני ברק אשר הובא לפתחו של בית דין הדין – מתוקף שטר בוררות שנחתם בין הצדדים – על מנת שהאחרון יביא לסיום הסכסוך.

בית הדין הוציא תחת ידיו פסק בוררות בן שני חלקים. בחלקו הראשון נקבע כי שלוש הדירות שייכות למבקש, כאשר למשיבים תעמוד למשך שלוש שנים האפשרות לרכוש את הדירות בחזרה; בחלקו השני נקבע כי: "התחשבנות בין הצדדים הן על תוספת הבניה של פולק והן על מה שעדיין פולק חייב להשלים יתן ביה"ד פס"ד לאחר גמר עריכת החישובים" (להלן: פסק הבוררות).

פסק הבוררות לא הביא לסיום הסכסוך בין הצדדים, כאשר המשיבים מנסים להביא לביטול פסק הבוררות ואילו המבקש מצדו מבקש להביא לאישורו. בתוך כך, לפני כ-16 שנים (בשנת 1998) אישר בית המשפט את פסק הבוררות וביום 17.05.2012 , לאחר השגות של המשיבים ובני משפחתם, קבע בית המשפט העליון כי ההכרעות שניתנו בפרשה הפכו חלוטות ואין להידרש אליהן.

בחודש פברואר 2013 זימן בית הדין את הצדדים לדיון בנושא ביצוע פסק הבוררות, בעקבות פניית המשיבים אליו.

בית הדין, לאור כפירתו של המבקש בהליך לפניו, נתן החלטה לפיה תומצא החלטה מחייבת לעניין זהות הבורר שידון בתיק ויסיים אותו. על רקע החלטה זו עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה למנוי בית הדין כבורר .

המשיבים טענו לפני בית המשפט המחוזי כי מפסק הבוררות ומהחלטות בית הדין עולה כי יש להשלים את פסק הבוררות, וכי אין בהליכים המשפטיים שהתקיימו בין הצדדים משום עילה להפסקת הבוררות, שכן ממילא הפסק אינו שלם כל עוד לא הושלמה ההתחשבנות בין הצדדים. המבקש התנגד לבקשה. לטענתו:

1. הבוררות בין הצדדים הסתיימה בפסק דין חלוט והמשיבים, אשר כפרו כל העת בסמכות בית הדין, מנועים מלדרוש את המשך הליך הבוררות כיום.

2. נוכח הזמן שחלף ופניית המשיבים לערכאות השיפוט, יש לראותם כמי שזנחו את הליך הבוררות, בין היתר, בשים לב לנזק הראייתי אשר נגרם למבקש בגין חלוף הזמן בשל אי שמירת מסמכים וראיות.

3. הצדדים הסכימו למנות כבורר את הרב קרליץ באופן אישי, ומשזה אינו יושב עוד בהרכב בית הדין, פקע תוקפו של שטר הבוררות.

בית המשפט (העליון) קבע כי:

1. ייתכנו מקרים בהם התנהגותו של צד להליכי הבוררות תלמד על זניחתו את הליכי הבוררות. כך , למשל, במקרים בהם פנה צד לבית המשפט על מנת שזה ידון בסוגיה שעל פי הסכמת הצדדים אמורה להתברר בבוררות.

2. נקיטה בהליכים לביטולם של פסק הבוררות ושל החלטות בית הדין, מכח חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) - לאחר שיתוף פעולה עם הליך הבוררות וניסיון להשיג עליו - אינה מהווה פנייה למסלול משפטי המקביל לבוררות, אלא ממשיכה את אותו המסלול. משכך, אין משמעה התכחשות לבוררות והיא אינה מלמדת על זניחתה. אין בה אף כדי לשלול את המשך בירור הסכסוך בעתיד במסגרת הליך הבוררות.

3. העובדה שההליכים החלו לפני זמן רב איננה יכולה כשלעצמה להיחשב כזניחה של הליך הבוררות. בענייננו, נוכח השפעת ההליכים המשפטיים על שאלת המשך קיומה של הבוררות היה טעם להמתין לסיומם בטרם ישובו הצדדים להליך בוררות.

4. בשים לב לכך שהצדדים הסכימו מלכתחילה כי הליך הבוררות לא יוגבל בזמן וקבעו זאת במפורש בשטר הבוררות, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי לא קמה עילה להפסקת הבוררות ויש תועלת בהמשכתה.

5. אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם, במובן זה שהטענה אותה העלה בעל הדין במסגרת הליך קודם ואת היפוכה הוא טוען כעת, אכן התקבלה. לפיכך, משנדחו טענות המשיבים בדבר בטלותו של פסק הבוררות, רשאים הם לפנות בבקשה להשלמת חלקה השני של הבוררות.

6. לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי שטר הבוררות פקע משום שהרב קרליץ אינו יושב עוד כבורר בהרכב בית הדין מפאת גילו. עיון בלשון שטר הבוררות, אשר היא המלמדת בראש ובראשונה על הסכמת הצדדים, אינה מזכירה כוונה שכזו כלל. יתר על כן, בסופו של יום התקיים הליך הבוררות לפני הרכב של שלושה דיינים, ומכאן שנשמט הבסיס תחת טענת המבקש.

מטעמים אלו קבע בית המשפט כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

בית המשפט המחוזי בירושלים

הפ(י-ם) 35176-04-11‏

פסק דינו של כב` השופט בן-ציון גרינברגר

בוררות, אגודות שיתופיות, "משפט חברים" וסמכותו של רשם האגו"ש למנות בורר חלופי.

אני מצרף את פסק דינו של כב` השופט בן-ציון גרינברגר מבית המשפט המחוזי בירושלים.

השאלות,כפי שעלו בפסק דינו זה, והנוגעות לעניינו הינן:

1. שאלת סמכותו של רשם האגודות השיתופיות למנות בורר חלופי באותם מקרים בהם בתקנונה של האגודה נקבע כי הגוף הקרוי "משפט החברים", גוף אשר עבר ובטל מהעולם, אמור לכהן כבורר בסכסוכים וחלוקי דעות הנובעים מעסקי האגודה.

2. סמכותו של הבורר למתן החלטות בנוגע לסמכותו.

עת ניגש בית המשפט לדון בשאלה הראשונה,ובקובעו כי אי קיומו של "משפט החברים" כמוהו כ-"התפטרות","פטירה" או "העברה מתפקידו"‏, עלתה בפני בית המשפט שאלה נוספת שעניינה מהי הוראת החוק הקובעת בעניין זה?

1. האם תהיה זו הוראת סע` 12(א) לחוק הבוררות,תשכ"ח- 1968 הקובעת: " נתפנתה כהונתו של בורר, אם עקב התפטרותו או פטירתו ואם עקב ‏העברתו מתפקידו, יחולו הוראות הסעיפים 8 עד 10 על מינויו של ‏בורר חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות".

2. או שמא תהיה זו הוראת סעיף 2א(ד) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב – 1972, לפיו, "קבע תקנון אגודה מינוי אדם מסוים או תאגיד מסוים כבורר בסכסוכים ‏ונפטר אותו אדם או שאינו כשיר לפעולה משפטית, או שהתאגיד ‏חדל להתקיים, ימנה הרשם את הבורר".‏ ‏

בבואו לבדוק סוגיה זו עלתה טענה לפיה: בהתקנת התקנה (סע` 2א(ד)) חרג השר מסמכותו לאור הסתירה שבינה לבין הוראת חוק ברורה(סע` 12 לחוק הבוררות) והיא על כן ultra vires‏וללא כל תוקף.

בית המשפט הגיע למסקנה כי תקנה 2א(ד) הותקנה בסמכות מלאה, והיא אשר קובעת בעניין זה.

בדרכו למסקנה זו סקר בית המשפט את הייחודיות של היחסים שבין חברי האגודה,אשר מחייבת כי תינתן פרשנות מרחיבה להוראות פקודת האגודות השיתופיות אשר תמקסם ככל שניתן, פתרון סכסוכים בין חברים בדרכים חלופיות של בוררות וכדומה, מחוץ ‏לכותלי בית המשפט. כמו כן תמך בית המשפט מסקנתו זו בפסיקה כפי שהובאה בעניין זה ובפרשנותה לסע` 52 לפקודת האגודות השיתופיות ובקורלציה שבין סע` זה וסע` 65(2)(יט) לפקודה‏.