חידושים בפסיקה - חוק הבוררות, עלון מס" 34 פברואר 2014

רקע:

לפנינו בקשה להעברת בורר מתפקידו בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן – "החוק").

המבקשת הינה חברה העוסקת בעבודות חפירות ואינסטלציה. המשיבה, הינה חברה העוסקת בין היתר בבניית מכוני שאיבה.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת כספית בגין עבודה שביצעה המבקשת עבור המשיבה - לטענת המבקשת לא שולם לה שכר טרחתה עבור ביצוע העבודה.

בשנת 2005 חתמו הצדדים על הסכם בוררות על פיו הועבר הסכסוך שבין הצדדים, שעניינו מימוש חוזה קבלני ותשלומים כספיים, להכרעתו של בורר דן יחיד, אינג` עקיבא הררי (להלן – "הבורר").

בחלוף שש שנים מיום תחילת הבוררות, נתן הבורר החלטה שבה הודיע לצדדים על הפסקת וסיום הליכי הבוררות, עוד בטרם הסתיימה בפועל.

בהחלטתו האמורה ציין הבורר, בין היתר, כי מאחר והצדדים טרם הסדירו את חובותיהם לתשלום מלוא שכרו, ומאחר ולמרות פניותיו אל הצדדים הם לא יצרו עמו קשר ואף לא הגיעו לפגישה אליה זומנו, הוא החליט כי:

"אי לכך ועם כל הצער, אינני רואה כל אפשרות אחרת, אלא לפעול להפסקת הבוררות, בטרם שהיא הסתיימה בפועל".

כחמישה חודשים לאחר החלטתו הנ"ל של הבורר, פנתה המבקשת אל הבורר בבקשה לחידוש הבוררות. בקשה, שגררה התנגדות נחרצת מטעם המשיבה.

עם תום חלופת מכתבים ממושכת בין הצדדים לבורר, קבע הבורר לאמור:

"אין לי מספיק בסיס וידע משפטי, על מנת לשקול ולהכריע בין עמדותיכם המנוגדות בנושא הנידון. אנא הודיעו לי עד 05/07/2011 אם אתם יכולים להגיע בעצמכם לעמדה משותפת אחת, או לא.

במידה ולא תגיעו להסכמה ביניכם , אני אפנה לבית משפט השלום באבעיה הנוגעת לנושא הנ"ל, דהיינו: "במצב הבוררות של היום, האם יש לי עדיין סמכות, לחדש את פגישות הבוררות".

בהמשך לדברים אלה, ומשהצדדים לא פעלו בהתאם להחלטתו נתן הבורר החלטה שעניינה סיום הבוררות.

בעקבות זאת ולאור קביעותיו ואיומיו של הבורר – במסגרת חלופת המכתבים בין הצדדים- לנקוט "ביד חזקה" כנגדה, הגישה המבקשת בקשה זו.

הבקשה נדחתה!

בית המשפט קבע כי:

1. הבקשה לא נתמכה בתצהיר למרות העובדות הרבות הכלולות בה ועל כן, כבר מטעם זה, דינה להידחות.
2. כהונתו של בורר יכולה לבוא לקיצה עם התפטרותו. אופן התפטרותו של הבורר אינו מוסדר בחוק, ולכן נראה שהוא חופשי לעשות כן מרצונו, ודי יהיה, אם יודיע לצדדים על כך. בורר אינו חייב להמשיך בניהול הבוררות, אם אינו רואה את האפשרות להמשיך לעשות כן, ואין אפשרות לכפות עליו להמשיך בבוררות.
3. הסיבות להתפטרות הבורר יכולות להיות רבות: התנהגות הצדדים כלפיו מביאה אותו להתפטר; סחבת של אחד הצדדים בניהול הבוררות שהבורר אינו משלים עמה, וכד`
4. התנהלות המבקשת במגעים עם הבורר ועם הצד שכנגד מלמדת על גרירת רגליים.
5. עצם גרירת הרגליים, די בה כדי לדחות את הבקשה. שכן הלכה למעשה הבקשה אינה מתייחסת רק להעברת הבורר מתפקידו אלא להחייאתו של הליך בוררות שהסתיים כבר לפני שנים.
6. ראוי היה שהבורר לא יתבטא כלפי בא כח המבקשת - במכתבו מיום 9.6.13 - ויאיים עליו "ביד חזקה". בורר, כמוהו כשופט, אינו אמור לנקוט לשון איומים גם אם אחד מבעלי הדין השתמש כנגדו בביטויים עולבים ו"הזמין" תגובה כאמור.
7. בהסכם הבוררות הסכימו הצדדים כי "הבורר ייתן פסק בוררות תוך שלושה חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, אולם רשאי הבורר להאריך את המועד הנ"ל לתקופה נוספת או לתקופות נוספות, לפי שקול דעתו. מאז חודש ינואר 2011 לא הבורר ולא מי מהצדדים פעלו להארכת תוקפו של הסכם הבוררות -הנה כי כן, גם מטעם זה דין הבקשה להדחות.
8. לאור נסיבות ההליך (הליך של בוררות שהתנהל על פני כשש שנים -משנת 2005 ועד שנת 2011- ולאחר שההליך הופסק על-ידי הבורר ,כאמור לעיל, המשיכו הצדדים להתדיין, בינם לבין עצמם, בינם לבין הבורר, ולבסוף גם בפני בית המשפט על פני כשלוש שנים נוספות) תוך שקילת סבירות משך הזמן שחלף, התנהגות הבוררים, התנהגות הצדדים והאם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות; בנוסף לעיכוב הרב שבהגשת הבקשה לבית המשפט (טענת מניעות הפועלת כנגד המבקש) קבע בית המשפט כי אין כל טעם ואין כל היגיון בהחייאת הליך בוררות שבין הצדדים על ידי העברת הבורר מתפקידו ומינוי בורר אחר תחתיו, וגם מטעם זה דחה את הבקשה.

לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן!

פסק דינו של כב` השופט בן-ציון גרינברגר ‏

בפניינו שתי תובענות שהדיון בהן אוחד, האחת – בקשה לאישור פסק בוררות, והשניה - בקשה נגדית לביטולו, שתיהן בנוגע לפסק הבוררות אשר ניתן על ידי המהנדס מר יאיר נצר, אשר מונה כבורר בנוגע לסכסוך שבין הצדדים (להלן: "פסק הבוררות") כפי שיפורט להלן.

במהלך בניית הדירות, התגלעו בין הצדדים מחלוקות בקשר לטענות המשיבים הנוגעות לליקויי בנייה בדירות. בין הצדדים נחתם "הסכם פשרה", לפיו כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים, יועבר לבוררות. הצדדים החילו על עצמם את הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), על תוספותיו, וקבעו בסעיף 17 להסכם כי "סעיף זה מהווה הסכם בוררות לכל דבר ועניין. הבורר הינו מחויב לנמק את הפסק ואיננו כפוף לסדרי הדין, לדיני הראיות ולדין המהותי".

בעקבות המחלוקות האמורות שהתעוררו בין הצדדים, מונה לצדדים בורר אשר דן בסכסוך בהתאם לכתבי הטענות וקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעים בגין הליקויים סכום כולל של 136,930 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

מכאן הבקשה.

הבקשה לביטול נדחתה ופסק הבורר אושר.

הסוגיות בהן בחרנו להתמקד בפסיקתו של בית המשפט הן:

1. עת לא נקבעו גדרי סמכותו של הבורר בהסכם הבוררות, עליו חתמו הצדדים, האם כתבי הטענות המוגשים לבורר הם המגדירים את היקף הסכסוך ואת "סל" הסעדים שניתן לבורר לשקול?
2. היש לקבל את הטענה לפיה הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות) מקום בו לא התייחס בהכרעתו לכל אחת מן הטענות, שהעלה בעל הדין בנוגע לאותה סוגיה?

בית המשפט בדונו בבקשה זו קבע:

1. יגוד להליך אזרחי רגיל בבית המשפט, שם אכן מוגדר הסכסוך על פי טענות הצדדים בכתבי טענותיהם, לא כן בבוררות, שם מוגדר הסכסוך הנתון לסמכותו של הבורר בהסכם הבוררות, שהרי הוא הבסיס והמקור לעצם סמכותו של הבורר להכריע בסכסוך.
2. הפסיקה אכן מתייחסת לכתבי הטענות של הצדדים המוגשים לבורר ככלי לפרשנות היקף הסמכות הניתנת לבורר, ברם כתבי הטענות כשלעצמם אינם חזות הכול, ובראש ובראשונה יש להתייחס להסכם הבוררות.
3. מקום בו הצדדים כוללים סעיף בוררות כללי ופתוח - לפיו הם יעבירו כל סכסוך ביניהם להכרעת הבורר- יחולו על הבורר הוראות סעיף יד לתוספת לחוק הבוררות, לפיו, "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו..."
4. באשר לטענה לפיה הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות). בדומה לבית משפט, בורר אינו חייב לפסוק בכל טענה שנטענה, חשובה או בלתי חשובה, עיקרית או חלופית, שבעל דין שוטח לפניו, ורשאי הוא לתת דעתו על הטענות הצריכות לדעתו להכרעה ולא לעמוד על האחרות.
5. הלכה היא, כי יש בעצם קבלת עמדתו של הצד השני על ידי הבורר משום הודעה על דחיית טענותיו של הטוען מנגד.

בית המשפט, בהביאו תימוכין בסוגיית סעיף 24 (5) לחוק הבוררות, מאזכר את ספרו של ד"ר ישראל שמעוני, "אופק חדש בבוררות-דיני בוררות עם ערכאת ערעור" 293 (2009).