החלת תניית הבוררות בקשר למחלוקות הנובעות מחוזה מאוחר יותר, רציונל המשכיות
רעא 648909 אמנון מדובר נ` קרן קיימת לישראל (פורסם בנבו, 18/01/2011) כב` השופטים: א` גרוניס , ע` ארבל , י` דנציגר
הדיון בבית המשפט העליון נסב אודות השאלה האם יש בקביעה במסגרת חוזה מאוחר בין הצדדים, לפיה כל הוראות החוזה המוקדם, הכולל תניית בוררות, תחולנה על החוזה המאוחר, כדי להביא להחלת תניית הבוררות גם בקשר למחלוקות הנובעות מהחוזה המאוחר והנוגעות אליו.
הרקע לדיון הנו חוזה חכירה משנת 1934 הכולל תניית בוררות (להלן: חוזה החכירה) וחוזה הארכה משנת 2006 המאריך את חוזה החכירה (להלן: חוזה ההארכה). בחוזה ההארכה, בניגוד לחוזה החכירה, לא הייתה תניית בוררות מפורשת, אך צוין כי חוזה החכירה המקורי יוארך על כל תנאיו. בנוסף, נחתם בשנת 2006 חוזה להקמת יחידת מגורים שנייה במקרקעין (להלן: חוזה בית שני). בין הצדדים התגלע סכסוך הנוגע לדמי ההיתר שיש לשלם בגין חוזה הבית השני. המבקש ביקש למנות מותב בוררים מכוח תניית הבוררות שבחוזה החכירה, אך בקשתו נדחתה, ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור.
בית המשפט העליון (מפי השופט דנציגר ובהסכמת השופטים גרוניס וארבל) נתן רשות ערעור, דחה את הערעור ופסק כי אין חולק שאם חוזה מאוחר מפנה במפורש וספציפי לתניית בוררות המעוגנת בחוזה מוקדם שבין הצדדים, הרי שתניית הבוררות חלה גם על מחלוקות הנוגעות לחוזה המאוחר. המחלוקת היא האם די בהפניה כללית, כבענייננו בחוזה בית שני, כדי להגיע למסקנה כי תניית הבוררות הספציפית חלה גם לגבי מחלוקות הנובעות מחוזה בית שני והנוגעות לו. בהקשר זה יש כללי פרשנות ייחודיים לעניין תחולת תניית בוררות ואופן יישומם. על דרך ההיקש מהכללים החלים בנוגע לפרשנות תחולת תניית שיפוט זר, יש לקבוע כי מקום שבחוזה המאוחר, העוסק בנושא ספציפי שלא הוסדר בחוזה המוקדם, אין תנית בוררות מפורשת אלא אזכור כללי בלבד של חוזה מוקדם המכיל תניית בוררות, כי אז ככלל יש לקבוע שהצדדים לא הבהירו את שאלת תחולתה של תניית הבוררות ולא תיאמו בינה לבין האמור בחוזה המאוחר, ומשום כך לכאורה אין לתניה זו תחולה בנוגע למחלוקות הנובעות מהחוזה המאוחר והנוגעות לו. ואולם, קביעה זו מותנית בבחינת נסיבות העניין תוך הותרת שיקול הדעת לשופט היושב לדין.
בבקשה לערעור עלתה גם השאלה האם תניית הבוררות חלה על סכסוכים הנובעים מחוזה ההארכה או הנוגעים אליו? ד"ר יואל זוסמן בספרו דיני בוררות (מהדורה שניה מורחבת, 1962) הפנה לפסיקה זרה בה דובר על צדדים שחתמו על חוזה חכירה שהכיל תניית בוררות. אחרי תום תקופת החכירה הוסכם בין הצדדים כי החוכרים ימשיכו להחזיק בנכס לזמן בלתי מוגבל ולא נקבעו תנאי חכירה חדשים. מההסכם האחרון הסיק בית המשפט כי תנאי החוזה המקורי יוסיפו לחול לרבות תניית הבוררות (שם, סעיף 5). זאת ועוד, ישראל שמעוני בספרו אופק חדש בבוררות 36 (2009) (להלן: שמעוני) התייחס לפסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופט י` קינר) בת.א. 7252/05מנהל מקרקעי ישראל נ` כהן הברון ([פורסם בנבו], 15.8.2007). פסק הדין עסק בנסיבות בהן נכרת חוזה חכירה במקרקעין בשנת 1933 בין קק"ל לבין הנתבע ובחוזה החכירה נכללה תניית בוררות. על אף אי חידושו של חוזה החכירה נקבע כי תניית הבוררות שבו עדיין תקפה משום שהצדדים האריכו בהתנהגותם את החוזה ביניהם, ומשלא הראה ממ"י התנגדות לאי החידוש במשך שנים רבות יש להכריע כי החוזה תקף וגם תניית הבוררות שבו.
מכאן יש ללמוד, על דרך ההיקש כאמור, כי מקום שבחוזה המאוחר, העוסק בנושא ספציפי שלא הוסדר בחוזה המוקדם, אין תנית בוררות מפורשת אלא ישנו אזכור כללי בלבד של חוזה מוקדם המכיל תניית בוררות, להבדיל מאזכור ישיר ומפורש של תניית הבוררות גופה, כי אז בדרך כלל יש לקבוע שהצדדים לא הבהירו את שאלת תחולתה של תניית הבוררות ולא תיאמו בינה לבין האמור בחוזה המאוחר, ומשום כך לכאורה אין לתניה זו תחולה בנוגע למחלוקות הנובעות מהחוזה המאוחר והנוגעות לו. ואולם, ברי כי קביעה זו מותנית בבחינת נסיבות העניין תוך הותרת שיקול הדעת לשופט היושב לדין לפניו נפרסת מלוא המסכת העובדתית והמסמכים הצריכים לעניין.
בהמשך לכך, סבורים השופטים כי יש לקבוע שחוזה מאוחר המסדיר סוגיות ספציפיות אשר לגביהן נקבע הסדר קונקרטי שאינו מופיע בחוזה המוקדם, הוא חוזה המחליף את החוזה המוקדם לגבי אותן סוגיות ולא מתקן אותו, ולכן לגבי מחלוקות הנובעות ממנו והנוגעות לו לא תחול לכאורה תניית הבוררות הכלולה בחוזה הראשון, בנסיבות בהן בעלי הדין לא הבהירו ופירשו די הצורך כאמור דבר תחולתה של תניית הבוררות על מחלוקות הנובעות מהחוזה המאוחר והנוגעות לו. בנסיבות אלה לא חל "רציונאל המשכיות" החוזה הראשון עליו הצביעו זוסמן ושמעוני כמפורט לעיל.
