בימ"ש העליון פירט רשימה לא סגורה של נסיבות בהן רשאי בורר שהתפטר מתפקידו לחזור בו מהתפטרותו ולשוב ולשמש כבורר בין הצדדים, הגם שלא כל בעלי הדין נתנו את הסכמתם לכך. התוצאה תוכרע על ידי בימ"ש היושב לדין, בהתאם לשיקול דעתו ולאור הנסיבות.
מבלי לדון בשאלת החלתם של דיני פסלות שופטים על בוררים, מצא בית המשפט לנכון להצביע על הגישות השונות בעניין סמכותו של בית המשפט לכפות על בורר להמשיך בניהול הבוררות בניגוד לרצונו:
אוטולנגי סבורה כי אין לבית המשפט סמכות לכפות על בורר להמשיך בניהול הבוררות משהודיע על התפטרותו מתפקידו. גם בהחלטתו של השופט י` טירקל ברע"א 7524/99 פלוני נ` פלונים [פורסם בנבו] (31/10/1999), נקבע כי לא ניתן לכפות על בורר שהתפטר להמשיך בבוררות [השוו: ע"א 491/76 גואלים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ` צדוק, פ"ד לא(3) 625, 633 (1977), שם נקבע כי הצדדים אינם יכולים לכוף את הבורר להמשיך בניהול הבוררות].
יושם לב כי ברע"א 7524/99 סבר השופט טירקל כי פניית בית המשפט לבורר על מנת לשכנעו "בפיוסו ובריצויו לחזור בו מהתפטרותו" באמצעות "פניית נימוסין אליו" אינה דרך משפטית מוכרת. ולמרות זאת, השופט טירקל לא קבע כי על בית המשפט חל איסור לנקוט בדרך זו וכל שקבע כי "אי אפשר לכפות על בית המשפט ללכת בה". לעומת זאת, ישראל שמעוני בספרו אופק חדש בבוררות 129-127 (2009) סבור אחרת, ולדידו לא רק שלא חל על בית המשפט איסור לנקוט בדרך זו אלא שהוא רשאי לכוף סמכותו ולהשיב בורר לתפקידו. דעתו זו, כדעתה של השופטת שטרנברג-אליעז כפי שמצאה ביטויה בעניין רוטשטיין )תפ (ת"א) 317/05 י. רוטשטיין מערכות מידע 1986 בע"מ נ` רוטשטיין מערכות מידע בע"מ ([פורסם בנבו]), 14.7.2005).
