סמכות בית המשפט לבטל פסק בוררות, בטלות הסכם בוררות עקב כפייה ואילוץ, בטלות הסכם בוררות עקב כך שלא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו
עסקינן בבקשה לביטול פסק בוררות שנתנו 3 בוררים בבי"ד חרדי (להלן: פסק הבוררות). בה"פ 893/08 מבקש המשיב לאשר את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לביטול פסק בוררות שניתן ע"י בי"ד חרדי. עם זאת ביטל קביעות בפסק בעניינים שאינם ניתנים להכרעה על פי החוק או קביעות בפסק הנוגדות את תקנת הציבור. כ"כ, החזיר את הפסק להשלמת ביה"ד בנושא שנמסר להכרעתו אך לא הוכרע.
סוגיה ראשונה עמה נדרש בית המשפט להתמודד הייתה סמכות ביהמ"ש לבטל פסק בוררות, לתקנו או לשנותו. סמכות זו, מצומצמת ל- 10 העילות המפורטות בס` 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").
"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה..."
בפסיקה רווחת הגישה כי לעילות הביטול שבחוק הבוררות יש להתייחס בצורה דווקנית ביותר, תוך כדי הכרה במגמת בתי המשפט להימנע מהתערבות בפסקי הבוררים.
"בדיני בוררות, שבהם מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר" (ע"א 823/87 - דניה סיקוס חברה לבנייה נ` ס.ע. רינגל בע"מ . פ"ד מב(4), 605 ,עמ` 612-613).
בענייננו, העילות הרלבנטיות מצויות בס` 24 (1-5) ובס` 24 (9-10) שהם כדלקמן: (1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; (2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; ... (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.
האם לא היה הסכם בוררות בתוקף? לטענת המבקש, נסיבות הגעתו לבית דינו של הרב וואזנר שבראשו עומד דודה של גרושתו, נעשתה לאחר תקיפתו הכאתו נידויו והשמעת איומים ברצח כלפיו. בשטר הבוררות נכתב שהרשאת הבוררים היא לדון בנושא נזקי שכנים. לנושא זה אין קשר לנושא הפקעת רכושו הפרטי של המבקש ושטר הבוררות אינו מסמיך את בית הדין לדון בו. לטענת המשיב, המבקש סותר את עצמו, כשמצד אחד הוא טוען כי הגיע לבית הדין בשל איומים תקיפה וכיו"ב ובאותה נשימה טוען, כי הובטח לו שההסכם הנטען שעשו אצל הרב הייזלר יקבל תוקף של פסק דין. על כן גורס המשיב, שהלא אם אותו הסכם אשר נטען כי התקיים אצל הרב הייזלר, היה מקבל תוקף של פסק דין לשביעות רצונו של המבקש, אזי שלא הייתה כל בעיה לגבי הקביעה הקניינית הנטענת. לעניין הסכם בוררות עקב כפייה ואילוץ עמד י. שמעוני בספרו "אופק חדש בבוררות – דיני בוררות עם ערכאת ערעור", תשס"ט-2009, (להלן: "שמעוני"), בעמ` 279 שם נאמר כדלקמן:
"טענות מסוג, לחץ כפייה, אילוץ וכל התנהגות שיש בה כדי לשלול את רצונו החופשי של צד לחוזה (לעניין זה ר` ע"א 573/68 - שביט נ` חנן, פ"ד כג (1) 516; כמו כן ר` גם את ע"א 661/88 - פיסאר חיימוב נ` פארס חמיד ואח` . פ"ד מד(1), 75) יש להעלות מיד עם היוודע עליהן בדרך של בקשה לפסק דין הצהרתי בדבר בטלות ההסכם או בישיבת הבוררות הראשונה. המתנה עד למתן הפסק תביא לדחיית הטענה מחמת מניעות. אולם, טענה שלפיה הופעל לחץ לחתום על הסכם הבוררות, לעיתים תתקבל אם תועלה בשלב מתן הפסק".
בנוסף, אחת מן העילות האפשריות לביטול הפסק מצויה ס` 24(4) לחוק: לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". לפיכך, נדונה השאלה האם לא ניתנה לבעל הדין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו? לטענת המבקש, בית הדין לא שמע עדויות, לא ניהל דיון הוכחות, לא ביקש סיכומים או אסמכתאות, וביצע "משפט שדה" מזורז וזאת לעומת תיקים אחרים המתנהלים בבתי דין בבני ברק, אשר נמשכים על פני מספר רב של דיונים הרב מילר והרב אולמן, הסבירו בעדותם כי לא רשומה בקשתם מהמבקש, להביא מסמכים אסמכתאות וסיכומים, מכיוון שדברים אלה לא נרשמים בפרוטוקול שם נרשמים רק עיקרי הדברים בנקודות. לעניין זה, לא מצאה הכב` השופטת סיבה להעדיף את גרסתו של המבקש על פני גרסת העדים הנ"ל.
על עניין זה, עמד גם שמעוני בספרו: "היוזמה להביא ראיות היא של הצדדים ולא של הבורר. כאשר הצדדים אינם עומדים על זכויותיהם להביא ראיות, הרי אין הם יכולים להלין על הבורר בעניין זה" (ר` שמעוני עמ` 288-289).
