תביעה לפיצויים נגד בורר, הסמכות העניינית לדיון בתביעת פיצויים נגד בורר, גובה הפיצוי, עילת הפיצוי
תא (ב"ש) 35417-08-10 עו"ד ירון יטיב נ` אהרן טוריקשווילי (פורסם בנבו, 03/07/2011 כב` השופטת צילה צפת
בבית המשפט נדונה בקשה לתביעת פיצויים שהוגשה לפי סע` 30 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן "חוק הבוררות") ע"י צד להליך בוררות נגד הבוררים, עורכי דין, שמונו מכוח הסכם בוררות שנכרת בין התובע ובעל דינו. לבית המשפט המחוזי הוגשה לפיכך בקשה שעניינה עתירת הנתבעים להעברת תובענה לבית משפט השלום מהטעם כי הוא המוסמך לדון בתובענה בהתאם לסכום התביעה.
לטענת המבקשים, תביעה לפיצויים נגד בורר לפי ס` 30 לחוק מהווה תביעה כספית לכל דבר ועניין על כן הסמכות העניינית נקבעת לפי סכום התביעה, ובענייננו, כשסכום התביעה עומד על סך של כ 170,000 ₪, הסמכות העניינית היא לבית משפט השלום. לטענת המבקשים, בתביעה לסכום כספי אין נפקא מינה לעילת התביעה אלא אך לסכומה. זאת ועוד, חוק הבוררות מייחד הסמכות לבית משפט, שהוא כהגדרת החוק ביהמ"ש המחוזי, להעניק סעד מסוים כאשר כך נקבע במפורש בחוק, מאידך, סע` 30 לחוק הבוררות שותק באשר לערכאה המוסמכת, שתיקה המלמדת לטענת המבקשים על החרגתו של סע` זה מסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי, ועל כן יש לקבוע את סמכות השיפוט בהתאם לגובה הסכום. מעבר לכך, נטען כי ס` 30 מתייחס להתנהלות הבורר באופן אישי במובחן מהליך הבוררות גופו כמו למשל בקשה לביטול פסק בוררות.
המשיב (התובע) טוען מאידך, כי המחוקק הקנה את הסמכות העניינית בכל הנוגע להליך בוררות לבית המשפט המחוזי וס` 30 לא הוחרג לעניין זה. אדרבא, המחוקק החריג מפורשות, בסעיף ההגדרות, את אותם הסעיפים בחוק הבוררות שאינם בסמכות בית המשפט המחוזי. כל פרשנות אחרת תיצור לטענת המשיב דיכוטומיה שאינה ראויה בין הסעדים השונים הניתנים בגין התנהלות הבורר, מחד- ביטול פסק בורר, העברתו מתפקידו וכיוצ"ב, ומאידך - תביעה כספית. עוד נטען, כי הבסיס לתביעה הכספית נעוץ בניהול הליך הבוררות, הליך אשר הסמכות העניינית לדון בו הוענקה ע"י המחוקק לבית המשפט המחוזי. מה גם, כי שאלת התנהלות הבורר אינה שאלת אגב אלא מרכז כובד התובענה ומכאן שאין בידי בית משפט השלום להכריע בה מכח סמכותו הנגררת
כב` השופטת קבילה בענין זה דעתו של המשיב, וקבעה כי אין לקבל את הבקשה. נימוקה הסתמך על ס` 1 לחוק הבוררות, הקובע: "לעניין חוק זה-"בית המשפט", חוץ מן האמור בסעיפים 5 ו-6- בית המשפט המחוזי".
דהיינו, ככלל, בית המשפט שהוסמך לדון בענייני בוררות המתנהלים לפי חוק הבוררות הינו בית המשפט המחוזי, למעט החריגים הקבועים בס` 5-6 לחוק; בית המשפט שהעביר בהסכמת הצדדים את הסכסוך שהונח לפתחו לבוררות לפי ס` 8 לחוק; בית משפט לענייני משפחה מכח צו בית משפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה), התשנ"ו-1996; ביה"ד לעבודה מכח סע` 28 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969. בגישה זו – גורסת השופטת - מצדדים גם המלומדים עו"ד ד"ר ישראל שמעוני אופק חדש בבוררות (התשס"ט-2009), עמ` 192; אורי שטרוזמן ספר הבוררות (תשס"א- 2001), עמ` 293; פרופ` סמדר אוטולנגי בוררות-דין ונוהל (מהדורה רביעית- 2005), עמ` 679).
