שיקול דעת בית המשפט לעיכוב הליכים בהליך בוררות לשם קיום הליך משפטי
הפ (ת"א) 29855-03-10 עו"ד רון הרבט נ` ק.ה.ב שותפות מוגבלת רשומה (פורסם בנבו, 14/12/2010) כב` השופט אורי שהם
השותפות טוענת, כי ביום 1.5.07 נחתם הסכם עם עו"ד הרבט ועם שותפו מר רפי טל (שהוגדר כמשיב פורמאלי), לצורך רכישת נכס בעיר בוקרשט ברומניה (להלן:"ההסכם"). העתק ההסכם צורף כנספח א` לבקשה, וממנו עולה כי מדובר בהסכם בין השותפות לבין הרבט ורפי טל, אשר הוגדרו בהסכם כ"יזם".
עוד נטען, כי מעת לעת הועברו אל הרבט כספים מאת השותפות, שהופקדו בחשבון הנאמנות שלו, כמתחייב מההסכם ומכוח תפקידו כנאמן "וזאת בנפרד ובמובחן מתפקידו הנוסף כצד להסכם". מאחר שנגד החברות המחזיקות בקרקע ברומניה, לגביה נערך ההסכם, נפתחו הליכים משפטיים שונים בשל אי תשלום חובות לרשויות המס ואי תשלום החזרי משכנתה, התבקש הרבט להעביר מסמכים שונים המצויים ברשותו. המדובר במסמכים המתייחסים, בין היתר, להיקף הכספים שהועברו מחשבון הנאמנות לגורמים שונים, ופירוט מלא לגבי מועד ביצוע התשלומים. פניות השותפות לקבלת המסמכים לא נענו, ובשל כך הוגשה תובענה זו שמטרתה לחייב את הרבט למסור מידע מפורט ביחס לכספים שהופקדו בידיו, בשל תפקידו כנאמן, ומכוח חובת הנאמנות החלה עליו כעורך-דין.
בתגובה טען ב"כ של העותר כי ההסכם מיום 1.5.07 עניינו בשיתוף פעולה לרכישת נכס מקרקעין ברומניה, במחיר של 7 מליון יורו וגרס כי על פי התנייה בהסכם, הפניה לפתרון המחלוקת צריכה להיות לבוררות ולא לבית המשפט. בא הכוח הפנה לסעיפים 13-10 להסכם, תחת הכותרת "בוררות", שם נאמר כי "במקרה של חילוקי דעות מכל מין וסוג שהוא בין הצדדים ו/או נמחיהם, בענין הכרוך בהסכם זה, או נובע ממנו, ימונה, בהסכמת הצדדים, בורר בישראל שהינו שופט בדימוס". עוד נקבע בהסכם, כי אם לא יגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לזהות הבורר, תוך 7 ימים מהיום בו פנה צד אחד לצד השני בעניין זה, ימונה בורר יחיד שהוא שופט בדימוס על ידי ראש ועד מחוז ת"א בלשכת עורכי הדין. בהסכם נקבע, כי הבוררות תתקיים בישראל ותהיה כפופה לדין בישראל, כאשר הוראות פרק זה יהוו "הסכם בוררות לכל דבר וענין". בא הכוח הוסיף וטען, כי גם בהסכם השני מיום 3.7.07, מופיעה תניית בוררות בנוסח דומה.
מאחר ששני ההסכמים שנערכו ונחתמו על ידי הצדדים מכילים סעיפי בוררות, הרי שאלה מחייבים את הצדדים להסכם, בהינתן העובדה כי אין טענה בדבר בטלות ההסכם, והכל מסכימים כי ההסכמים תקפים ומחייבים. בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), התבקש בית המשפט לעכב את ההליכים בתובענה, כל עוד המבקש "היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".
כל ההסכמים שהוצגו בבית המשפט מלמדים כי מדובר בשותפות עסקית בין הצדדים, כאשר במסגרת ההסכמים שנחתמו קיימת תניית בוררות, המחייבת העברת כל המחלוקות ביניהם לבירור בפני בורר, שהוא שופט בדימוס. מכיוון שעסקינן בהליך בוררות, כפי שנפסק, יש להוכיח קיומו של סכסוך בין הצדדים, וגם אז צריך שיהיה מדובר בסכסוך כזה המצדיק עיכוב הליכים לשם קיום הליך משפטי (ע"א 532/86 המועצה לייצור ושיווק של פרחי נוי נ` פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מ"ג(1) 252, וראו גם עו"ד ישראל שמעוני אופק חדש בבוררות 218 (2009)).
בנוסף על סוגיה זו, גורס כב` השופט, נותר עוד לדון בשאלה, האם על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהורות, כי התובענה תתברר בפני בית משפט ולא בפני בורר. כאמור, נטיית בתי המשפט הינה ליתן תוקף להסכם הבוררות, ובהיעדר טעמים מיוחדים, יש מקום לעיכוב הליכים, על מנת לקיים את הסכם הבוררות.
בפסיקה, גורס כב` השופט, ניתן למצוא דוגמאות למקרים בהם בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו, וקבע כי אין מקום לעיכוב ההליכים. המקרים הבולטים הוצגו בספרה של פרופ` אוטולנגי, ונסתפק בהבאת הכותרות, לשם הדגמת אותם מקרים: חוסר היגיון באכיפת הבוררות (כאשר ניסוח סעיף הבוררות אינו ברור); כאשר קיים עניין קונסטיטוציוני או עניין בעל חשיבות ציבורית, יטה בית משפט שלא להעביר הנושא לדיון בפני בורר; כאשר קיים חשש לסחבת בדיונים בין הצדדים המסוכסכים, ישמש הדבר כשיקול שלא לעכב את ההליכים; אם קיימת טענת תרמית או כל טענה שיש בה כדי להכתים את השם הטוב, יטה בית המשפט שלא לעכב את ההליכים בפניו; כאשר ניהול הבוררות יהיה בלתי יעיל, בין משום שההתחייבות אינה ניתנת לאכיפה, ובין אם סיכויי הנתבע בבוררות הינם קלושים; כאשר עיכוב ההליכים יגרום לתוצאה אפשרית של פיצול הדיון בין הליך בפני בית המשפט לבין דיון בפני הבורר; כאשר קיימים בעלי דין מרובים ולא כולם מחוייבים להביא העניין בפני בורר מוסכם, וכן הדבר כאשר מדובר בעילות תביעה מרובות, או תביעות שונות בין בעלי דין. שיקול נוסף המטה את הכף להימנע מעיכוב הליכים, נוגע לגורם הכספי ולהוצאות יתרות שיהיו מנת חלקם של הצדדים. (דוגמאות נוספות, הנוגעות לשיקול דעתו של בית המשפט בבואו להכריע בבקשה מצויות בספרו של עו"ד ישראל שמעוני, בעמ` 217).
