תא (כ"ס) 2471-09 אמנון קוממי נ` מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו 11/03/2013) כב` השופט רון חסדאי
בבית משפט השלום נדונה שאלת פסק מומחה - הבורר המחייב את בעלי הדין כמעשה בי-דין. בתביעת ביטוח רופאי ביקש תובע אשר בצוותא עם סוכן הביטוח, ערער בעבר על החלטתה שלא לשלם לו תגמולי ביטוח, להפעיל את סעיף הבוררות על דרך מינוי רופא תעסוקתי שישמש בורר מכריע וסופי, הועברה לו רשימת מומחים על מנת שיבחר את זהות המומחה והוא ביקש כי פרופ` יוסף ריבק ישמש כבורר מכריע.
התובע נבדק אצל הבורר ובידיה של הנתבעת פסק הבורר לפיו על פי תנאי הפוליסה היה התובע באבדן כושר עבודה עד חודש יולי 2004 בלבד ולפיכך, היא הודיעה לו כי הוא אינו זכאי לתגמולי ביטוח ותביעתו נדחתה. התובע בכתב תשובתו, טען בין היתר, פסק הבורר אינו מהווה מעשה בית -דין, עקב כך שלא היה כל הסכם בוררות בר תוקף וככל שהיה, הרי שזה בטל מעקרו או שיש לבטלו, עקב טעות או הטעיה. לדברי התובע, לא נוהל כל הליך של בוררות, לא קיים פסק בורר, ואם קיים שכזה הרי שנפלה בו טעות והוא לקוי ויש לבטלו. לחילופי חילופין, טוען התובע, כי מדובר בפסק ביניים או פסק חלקי שאינו חל על התביעה כולה או חלקה
לצורך ניתוח תוקפו של הסכם הבוררות, מצטט כב` השופט מדבריו של עו"ד ד"ר ישראל שמעוני אופק חדש בבוררות (2009), בעמ` 13-14: "התקשרות בהסכם בוררות מחייבת את הסכמתם המלאה של הצדדים. כדי שיתקיים יסוד ההסכמה, נדרש מפגש רצונות בין הצדדים להתקשר בהסכם בוררות. על מפגש הרצונות ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים טרם ההתקשרות, מהתייעצויותיהם, מהמסמכים ומפרשנות החוזה שחתם ביניהם. לצורך השגת התכלית האמיתית שואב ביהמ"ש אף מידע ממקורות חיצוניים, לרבות התכתבויות והתנהגות הצדדים לאחר מכן".
לסוגית היות פסק דין הבורר בגדר מעשה בי-דין, מביא כב` השופט גם כן מספרו של עו"ד ד"ר ישראל שמעוני אופק חדש בבוררות (2009), בעמ` 248-249: "...פסק המומחה - הבורר מחייב את בעלי הדין כמעשה בי-דין החוסה תחת עקרון סופיות הדיון. מהוראת סעיף 21 לחוק הבוררות ניתן להסיק כי פסק הבוררות מחייב את בעלי הדין גם אם לא הובא לאישורו של ביהמ"ש. מהות האישור היא להביא את פסק הבורר למעמד של פסק דין אשר ניתן יהיה לאוכפו ולהוציאו אל הפועל. סעיף 21 מאפשר לחתום את פסק הבוררות שנתן הבורר כמעשה בי-דין שהינו סופי ומחייב את הצדדים. סופיות ההליך מאפשרת לצדדים וודאות כי הענין לא ידון בשנית".
