בבית המשפט המחוזי נידונה בימ"ש מחוזי קיבל בקשה לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום, בקבעו, כי מכיוון שמקום מושב המוסד לבוררות בו התנהל הליך הבוררות בין הצדדים הוא דנמרק, היה על התובעת לפנות לבית המשפט הדֶני ולהביא בפניו טענותיה ולא לפתוח בהליך בבית המשפט בישראל. בנוסף, נדונה לחלופין, בקשה לעיכוב ההליכים מחמת הליכי הבוררות, מאחר שבעת הגשת הבקשה דנא התנהל הליך בוררות בין הצדדים בפני המוסד לבוררות בדנמרק.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כב` השופטת אסתר נחליאלי חיאט, קיבל את הבקשה לביטול היתר המצאה, בקובעו כדלקמן: "ככל שבעל דין מתנגד לסמכות הבורר פתוחות בפניו שתי אפשרויות: האחת, לפנות לבית המשפט במקום בו התקיים הליך הבוררות, האפשרות השנייה, להתנגד לאכיפת פסק הבורר בפני בית המשפט בו הוגשה הבקשה לאישור פסק הבורר....משהתקיים דיון בדנמרק בשאלת סמכות המוסד לבוררות לנהל את הליך הבוררות, הרי שאך טבעי וסביר לפנות לבית המשפט במקום בו נטענה טענת חוסר הסמכות (דנמרק), שבעתיים כשהתנהל הליך שלם בפני המוסד לבוררות בדנמרק, ואך טבעי ומתבקש לפנות לבית המשפט בדנמרק ולא ל`שבור את הכלים` ולפנות לבית משפט בארץ אחרת, ובמקרה זה באורח סתמי נבחרה ישראל, כנראה מחמת הנוחיות."
לתמיכה בהתרשמותי בדבר כללי הנימוס שהיה ראוי לנקוט כלפי המערכת המשפטית בדנמרק, תחת התעלמות מהחלטותיה ומהדין המחייב בדנמרק, ראתה כב` השופטת להביא את דברי המלומד עו"ד ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות, דיני בוררות עם ערכאת ערעור, פרק שלושה עשר, עמ` 391: "אין צורך להכביר במילים על המדיניות המשפטית המורה לנו לכבד פסקי בוררות, על אחת כמה וכמה פסקי בוררות חוץ שנועדו לפתור מחלוקות חובקות עולם בעידן הכלכלה הגלובלית. התקשרויות חוצות גבולות דורשות פורום נוח ונגיש לדיון במחלוקות המתגלעות בין צדדים ממדינות שונות. עמד על כך השופט בעז אוקון בציינו: ``אינטרס הוודאות ואינטרס ההרמוניה מהווים גם הם חלק מתקנת ציבור `עולמית` התומכת בקיומם של פסקי בוררות `בינלאומיים`. תקנת ציבור זו נולדה מהתפתחות יחסי הכלכלה והמסחר בין אזרחי המדינות השונות, ומהצורך לכונן יחסים אלה על מכנה משותף רחב ככל שניתן" (קנאור `המשטר הבינלאומי הפרטי וערעור הריבונות בעידן הגלובליזציה – החלת משפט ציבורי זר על חוזים לבר-לאומיים` עיוני משפט כז 2003, 489)".
