הפב (י-ם) 7293-02-12 מרדכי אביב, מפעלי בניה בע"מ נ` הרב שמואל נחם (פורסם בנבו 30/12/2012) כב` השופט בן ציון גרינברגר
בבית המשפט המחוזי נדונו שתי תובענות שהדיון בהן אוחד, האחת – בקשה לאישור פסק בוררות, השנייה - בקשה נגדית לביטולו, שתיהן בנוגע לפסק הבוררות אשר ניתן ביום 12.12.11 על ידי המהנדס מר יאיר נצר, אשר מונה כבורר בנוגע לסכסוך שבין הצדדים.
בסוגית הבקשה לביטול, טענה המבקשת כי הבורר חרג מסמכותו - עילה לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. לטענתה, על הבורר היה לפסוק על פי "ארבע אבני הדרך" אשר פורטו בסעיף 42 לכתב התביעה, לפיהם התבקש: א. להכריע בכל טענת ליקוי וכד` וליתן פסק דין הצהרתי בדבר קיומו של אותו ליקוי ובדבר עלות תיקונו; ב. לקבוע כיצד יש לתקנו; ג. לקצוב לנתבעת תקופה לשם תיקון הליקוי, כאשר בתום תקופה זו תבוצע ביקורת על ידי הבורר; ד. להורות כי הנתבעת תפצה את התובעים בגין כל ליקוי שלא תוקן במועד שקבע הבורר ו/או תוקן באופן חלקי. ואולם, מציין כב` השופט, הבסיס לקיום הליכי בוררות, בהתאם לחוק הבוררות, הינו הסכם הבוררות בין הצדדים. במקרה דנן, הצדדים חתמו על "הסכם פשרה" לפיו בכל מקרה של סכסוך בין הצדדים, הוא יוכרע על ידי בורר מוסכם. מדובר בבוררות שנקבעה בהסכם, ואשר בו נקבע כי הבורר חייב בהנמקה ברם אינו קשור בדין מהותי, דיני הראיות ובתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. עיון בהסכם הבוררות מעלה כי הוא אינו מפורט, ולא ניתן ללמוד ממנו על גדר הסמכות שביקשו הצדדים להקנות לבורר בסכסוך שביניהם; כל שנאמר בו הוא, כי הצדדים הסכימו להביא את הסכסוך שביניהם בפני הבורר. לפיכך, לא ברור כיצד הבורר חרג מסמכותו מקום שסמכות זו לא הוגדרה ב"הסכם הפשרה" בין הצדדים, ולא מופיעה כל הסכמה בכתב ההגנה לאמור בסעיף 42 לכתב התביעה. אשר על כן, גורס כב` השופט כי נמצאנו למדים כי משקבע על סמך חוות הדעת שהונחו בפניו, ביקוריו במקום, וחקירות המצהירים כי על המבקשת לפצות את המשיבים בגין ליקויי הבנייה, תחת תיקונם, לא חרג הבורר מהסמכות שהעניקו לו הצדדים בהסכם בניהם וכי אין בידו אף לקבל את הטענה לפיה הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות). לחיזוק טענתו זו, מביא כב` השופט מדבריו של עו"ד ד"ר ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות: דיני בוררות עם ערכאת ערעור (2009), בעמ` 293: "בדומה לבית משפט, בורר אינו חייב לפסוק בכל טענה שנטענה, חשובה או בלתי חשובה, עיקרית או חלופית, שבעל דין שוטח לפניו, ורשאי הוא לתת דעתו על הטענות הצריכות לדעתו להכרעה ולא לעמוד על האחרות. הלכה היא, כי יש בעצם קבלת עמדתו של הצד השני על ידי הבורר משום הודעה על דחיית טענותיו של הטוען מנגד".
