כב` השופטת א. שניידר ,בית משפט השלום י-ם ת"א (שלום י-ם) 1027-04 מת"ר מרפאות (91) בע"מ נ` גיי`.אף.סי. המכון הירושלמי לפוריות בע"מ (פורסם ב"נבו", ניתן ביום 28.7.2015 )
בית משפט השלום בירושלים התבקש להכריע האם אמנם מחוייב הבורר לכללי הצדק הטבעי כאשר אחד הצדדים מתעלם במודע מהאפשרות לטעון טענותיו ושם יהבו על תקיפתו של הליך הבוררות עצמו...
במקרה דנן , קבע בית המשפט כי החובה לאפשר לצדדים לטעון טענותיהם אינה חובה מוחלטת. יתרה מכך, לא מצא בית המשפט לנכון לקבל טענות התובע בציינו כי על העותר לביטול הפסק להוכיח שלא התנהגותו היא שגרמה לאי מתן ההזדמנות.
בית המשפט מפנה בנקודה זו לדברי המלומד ד"ר ישראל שמעוני בספרו "דיני בוררות – אפיק חדש בבוררות", מהדורה שניה מורחבת, התשע"ד – 2014, בעמ` 574
"החובה לאפשר לצדדים לטעון טענותיהם אינה חובה מוחלטת. על העותר לביטול פסק בטענה זו להוכיח שלא התנהגותו היא שגרמה לאי מתן ההזדמנות. הבורר אמנם מחויב לכללי הצדק הטבעי אך אם אחד הצדדים מתעלם במודע מהאפשרות לטעון טענותיו ושם יהבו על תקיפתו של הליך הבוררות עצמו - טענתו על פי סעיף 24 (4) לא תישמע." (ההדגשות במקור, י`ש`).