נידונה השגתו של המשיג על החלטת כב` הבורר להכריע בשאלת מועד הפסקת חברות המשיג במשיבה (להלן - "האגודה") על דרך סמכות שבגררא ולא על דרך של העברתה לחקירה בהתאם לסעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות
על פי תקנה 13(ב) לתקנות הבוררות רשאי הבורר ליתן פסקי ביניים. כב` השרמת סברה כי בעניין פסקי ביניים של בורר, קמה לרשם סמכות לדון בערעור אף אם טרם ניתן פסק בורר סופי בסכסוך כולו. זאת - בדומה להלכה הנהוגה והפסוקה בהליכי בוררות המתנהלים בהתאם לחוק הבוררות. חיזוק להשקפה זו ניתן למצוא בספרו של המלומד חיים נועם אגודות שיתופיות -הלכות ופסיקה, וכן בספרו של עו"ד ד"ר ישראל שמעוני אופק חדש בבוררות (2009), בעמ` 252: "חשוב להבהיר את ההבדל בין החלטה אחרת לפסק ביניים. ההבדל דומה להבחנה בין פסק דין לבין החלטה אחרת... בית המשפט העליון פסק, כי המפתח להבחנה בין פסק דין חלקי לבין החלטה אחרת נעוץ בסעד המבוקש. אם פסק בית המשפט את הסעד שהתבקש וסעד זה עומד בפני עצמו, הרי שמדובר בפסק דין חלקי. לעומת זאת, החלטה שהיא רק בבחינת נדבך ראשון לקראת פסיקת הסעד הסופי הינה החלטה אחרת."
