תמש (ת"א) 54931-05-14 י.ג נ` ת.ג (פורסם בנבו, 29.09.2014) השופטת שפרה גליק, בית המשפט לענייני משפחה.
בדומה לפסלות שופט, קירבה ממשית בין הבורר לעורך הדין של אחד הצדדים- בכך שהבורר משמש כבורר בכמה תיקים אחרים- אינה מייצרת חברות אישית אלא מקצועית, ולכן אין בה כדי לפגום בחובת הנאמנות של הבורר, אינה מייצרת ניגוד עניינים ואינה מקימה חובת גילוי נאות של הבורר כלפי הצד השני. חובה כזאת קמה רק כאשר הבורר היה מיוצג אצל עורך הדין.
הליך הבוררות לעומת הליך הגישור - אינו הליך רצוני אותו ניתן להפסיק בכל רגע. הכניסה להליך הבוררות היא קלה, אך היציאה ממנו אינה על פי גחמת אחד מהצדדים אלא אך ורק על פי חוק הבוררות.
השופטת שפרה גליק צטטה מספרו של ד"ר שמעוני ישראל "אופק חדש בבוררות" בעמוד 112 ...שקילת חובת הנאמנות של בורר דומה לחובה הקיימת על שופט לפסול עצמו במקרים מסויימים של ניגוד עניינים (ראה בעניין זה ספרו של עו"ד ישראל שמעוני "אופק חדש בבוררות", עמוד 112) ואולם בפסיקה נקבע, כי אפילו מתקיימים יחסי חברות בין פרקליט לשופט (להבדיל מיחסי קרבה משפחתית ביניהם) אין שופט חייב לפסול עצמו מלדון בעניין בו מופיע אותו פרקליט. ראה בג"ץ 1622/00 יואב יצחק ואח` נ` נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק פ"ד נ"ד(2)54. כלומר המצב המחייב שופט לפסול עצמו הוא בהתקיים קשרים בינו לבין מי מהצדדים, ולעיתים אפילו של עד מטעם מי מהצדדים, אך לא כלפי בא כוחו של בעל דין. בוודאי לא, רק משום שהבורר, היה בורר (או אפילו מגשר) בתיקים נוספים בהם ייצג עו"ד דיבון ומי מהצדדים המקיימים הליך בוררות או גישור אחר בפני הבורר
