הדין מכיר בזכותו העקרונית של בורר להתפטר מתפקידו, עת רק במקרים חריגים ייכפה עליו לדון. ביהמ"ש יורה לבורר שהתפטר להמשיך בתפקיד שנטל על עצמו מקום בו עשויה עזיבתו את התפקיד לגרום לבעלי הדין או להתדיינות נזק משמעותי. לפי אמות המידה שנקבעו לעניין זה, לא נמצאה עילה לכפות על הבורר לישב בדין חרף התנגדותו; אכן, סמכות ביהמ"ש לפי סעיף 19(א) לחוק הבוררות פורשה בצורה מרחיבה יחסית, אך במקרה הנדון קשה להורות על הארכת התקופה למתן פסק תוך התעלמות מתניית השיפוט ותוך התעלמות מהתנגדותה הנחרצת של המשיבה.
