1. אף אם הבוררת נתנה את פסקה בדקה האחרונה של היום האחרון שנועד לקיום הבוררות, מוסמכת היא, מכח סעיף 15(ב) לחוק, לבטל את הפסק שניתן בהעדר. החוק - ולא הסכמת הצדדים - הסמיכו אותה, בסעיף 15(ב) לחוק, לבטל את הפסק שניתן בהעדר אם שוכנעה שבעל הדין נעדר או לא טען טענותיו "מסיבה מוצדקת". כל פרשנות אחרת תרוקן מתוכן את הוראת סעיף 15(ב) לחוק.
2. אף אם הבוררת תבטל את הפסק שניתן על ידה בהעדר צד, אין בעצם ביטול הפסק כדי להסמיך אותה לחדש את הדיון אם המועדים שנקבעו לקיום הבוררות תמו. כדי שהבוררת תהיה מוסמכת להמשיך ולדון בסכסוך שנמסר להכרעתה, לאחר שהפסק בוטל, יש צורך:
א. בהסכמת הצדדים להאריך את המועד לקיום הבוררות
או
ב. בשימוש בסמכויות הבוררת שבפסקה טו` לתוספת הראשונה לחוק (הארכת המועד בעוד שלושה חודשים במידה ואלו לא נוצלו עד תום)
או
ג. על ידי פניה לבית המשפט לפי סעיף 19(א) לחוק הבוררות.
3. כל עוד לא אושר הפסק על ידי בית המשפט ולא חלף מועד 30 הימים מהיום שנמסר לו העתק הפסק, פתוחה הדרך לבעל הדין – שקיבל פסק דין במעמד צד אחד - לבקש מן הבורר לבטל את פסקו. רק משאושר הפסק על ידי בית המשפט, פוקעת סמכותו של הבורר להוסיף ולדון בעניין.
***
ד"ר ישראל שמעוני:
שאלה נוספת שיכולה היתה לעלות,בנסיבות מקרה זה, היא האם יש חובה לפעול תחילה על פי סעיף 15(ב) לחוק הבוררות ולבקש מהבורר לבטל את הפסק ולחדש את הדיון בבוררות, או שמא ניתן לפנות ישירות לבית המשפט בבקשה לביטול הפסק על פי סעיף 24(4)?
תשובתי לשאלה זו, היא כי יש לפעול במקביל בשתי החלופות; זאת,בכדי לשלול את האפשרות שההמתנה להחלטת הבורר תמנע מהמבקש-מפאת חלוף הזמן לכך- מלהגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסק בורר על-פי סעיף 24 לחוק.
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן!
לידר ניהול ופיתוח בע"מ נ` שרבט מלכיאל ובניו לעם בע"מ
בית המשפט העליון
רע"א 1249/12 פסק דינו של כב` השופט י` דנציגר
בוררות – הסכם הבוררות– הצדדים להסכם
אני מצרף את פסק דינו של כב` השופט י` דנציגר.
לפנינו שתי בקשות רשות ערעור אשר הוחלט לדון בהן במאוחד. אנו בחרנו להתמקד בבקשה השנייה המופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופטת י` שבח), במסגרתו אישר בית המשפט את קביעתו של הבורר כי המבקש - מתוקף הסכמתו במהלך הבוררות לשמש ערב לחיוביו של אחד הצדדים במסגרת הסדר שנקבע בה - מהווה צד לבוררות.
בית המשפט, באוביטר דיקטום,מחזק את הקביעה לפיה: מכוח הסכמה משתמעת עשוי אדם להיחשב צד להסכם בוררות גם אם לא חתם עליו באופן פורמאלי. בכך, מצדד הוא בעמדתו של בית המשפט קמא לפיה: מקום בו לקח המשיב חלק פעיל בבוררות והציע מיוזמתו לשמש ערב לאחד הצדדים לבוררות (שרבט) - במסגרת הסדר שנערך במהלך הבוררות עצמה וקיבל תוקף של החלטת בורר – לא תתקבל טענתו כי החלטת הבורר אינה מחייבת אותו; הסיבה לכך היא שבמעשיו אלו הפך להיות צד לבוררות.
עמדתו זו של כב` השופט דנציגר נסמכת על ברע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ` מזי את יחזקאל בע"מ (2010) (פורסם בנבו) שם נקבע, בין השאר: 1. כללי היסוד, המונעים חריגה מהבסיס ההסכמי של הבוררות, אינם עומדים בסתירה לצורך העולה, לעיתים מזומנות, לפרש את הסכם הבוררות על פי תכליתו ועל פי אומד דעת הצדדים לו.
2. פרשנות זו עשויה להתייחס, בין היתר, למיתחם השאלות שבמחלוקת שההסכם מתכוון לחול עליהם, ואף לזהות הצדדים לבוררות שההסכם מתפרש עליהם.
3. מכח הסכמה משתמעת של הצדדים, עשוי אדם להחשב צד להסכם בוררות גם אם לא חתם עליו כצד פורמלי.
4. פרשנות הסכם הבוררות, הן לענין עילות המחלוקת והן לענין זהות הצדדים הכפופים לבוררות, נשלטת על ידי הכללים המקובלים של פרשנות חוזים.
5. יש לפרש את הסכם הבוררות על פי אומד דעת הצדדים, המשתקף במטרות, ביעדים ובאינטרסים שהצדדים בקשו להגשים במשותף.
6. על אומד דעת זה ניתן לעמוד מתוך לשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו.
7. בנסיבות מסוימות, אומד דעת הצדדים להסכם בוררות יצביע על כוונת הצדדים לאפשר הרחבה של עילות התביעה להכרעה בבוררות, או על הוספת צדדים לבוררות, עם או בלי קשר להוספת העילות, וכן על עניינים נוספים שהבוררות אמורה לעסוק בהם, אף שאינם מוצאים ביטוי מפורש בהסכם הכתוב.
8. במקרים אחרים, הדבר עשוי להילמד מהנסיבות האופפות את דרך ההתקשרות ההסכמית.
מכאן דחה בית המשפט את הבקשה.
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! 
