חידושים בפסיקה- חוק הבוררות, עלון מס" 20 ספטמבר 2012

יוחאי לישה נ` ישראל לובין

בוררות – סעדים זמניים – צו מניעה זמני

רקע:

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי שקיבל את בקשת המשיב למתן צו מניעה זמני האוסר על המשך ניהול הליכי הבוררות בין הצדדים וזאת עד להכרעה בתובענה שהגיש המשיב שעניינה העברת הבורר מתפקידו.

המבקש טוען כי סיכויי התובענה העיקרית שהגיש המשיב קלושים נוכח ההלכה הפסוקה באשר לעילות המצדיקות העברת בורר מתפקידו; וכי מטרת הבקשה למתן סעד זמני היא לעכב את הליכי הבוררות מבלי שיש בה ממש. עוד טוען המבקש כי שגה בימ"ש המחוזי בקביעותיו לעניין מאזן הנוחות ובעניין חיובו בסך 20,000 ש"ח בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

כאן המקום להעיר כי: בית המשפט המחוזי קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב לאור העובדה כי המבקש כלל לא התייצב לדיון - בבירור הבקשה למתן סעד זמני- ומכאן כי כלל לא ביסס את טענתו באשר לנזק שיגרם לו כתוצאה ממתן הצו.

כב` השופט דנציגר דחה את הבקשה וקבע:

1.      המשוכה שעל המבקש לעמוד בה בנסיבות העניין היא גבוהה מהרגיל בענייני בוררות שכן המדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני, וכידוע הערכאה דלמעלה אינה נוטה להתערב בהחלטות כגון דא.

2.      מדובר בשלב ראשוני בבוררות ולעומת זאת אי עיכוב הליכי הבוררות עשוי ליצור מעשה עשוי.

3.    החלטתו של בית המשפט המחוזי נגזרת מנסיבותיו של המקרה דנן בגדרן המבקש לא הגיע לישיבה שנקבעה לדיון בבקשה למתן סעד זמני ולא הוכיח טענותיו לעניין הנזקים שיגרמו לו כתוצאה מעיכוב הליכי הבוררות.

4.   באשר לשיעור ההוצאות בהן חויב המבקש, בעניין זה לא תינתן רשות ערעור (ראו: סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009). ביהמ"ש הוסיף בעניין זה וקבע כי אף אלמלא הוראותיו של צו זה, הרי שהתערבות ערכאת הערעור בשיעור הוצאות ושכר טרחת עורך דין תיעשה רק במקרים  חריגים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.  

 

פריפר טבעי בע"מ נ` קשת מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של הפועמ"ז בע"מ

בית המשפט המחוזי בתל – אביב יפו

הפ 000162/06

פסק דינה של כב` השופטת ד"ר דרורה פלפל / ס. נשיא               

בוררות – פסק בורר – ביטולו

אני מצרף את פסק דינה של כב` השופטת ד"ר דרורה פלפל.

פסק דין זה ניתן אי שם בשנת 2006. הסיבה שבחרנו "להעלות פסק דין זה מן האוב" הינו חלקו השני העוסק בשאלה: האם הפך הבורר לחסר כשירות כתוצאה מהתפתחויות מאוחרות לשמיעת הראיות?

חלק זה מתמודד עם סיטואציה מעניינת ומאוד לא רצויה, בלשון המעטה, לפיה:

הבורר מקבל פניות מצד א` ומצד ב`, לאחר שמיעת הראיות, נענה להם והופך להיות מעורב בין בעצמו ובין ע"י עו"ד ממשרדו בעסקאות מטעם שני הצדדים,כאחד. ב"כ המבקשים טוען כי מצב דברים זה מוליד,בהכרח,עילת תביעה בגין ניגוד אינטרסים או משוא פנים ועל כן יש לבטל את פסק הבורר.

ביהמ"ש סוקר את האסמכתאות הרבות אותן ציטט ב"כ המבקשים - הנוגעות לכך: שבורר הסכים לקבל ייצוג של אחד הצדדים בבוררות או שהייתה הכרות מוקדמת בין הבורר לבין אחד הצדדים שהשתתף בשיעור שבועי שהבורר העביר או לקשר עסקי של הבורר עם אחד הצדדים- וקובע באשר לאותן אסמכתאות כי:

1.    באף אחד מפסה"ד לא הייתה סיטואציה שבה למעשה הבורר עשוי לקבל עבודה אפשרית ו/או לעבוד בשיתוף פעולה עם שני הצדדים כאחד.

2.   הפסיקה קובעת, כי קשירת קשר עם צד אחד, במהלך בוררות, הינה פסולה ומראית פני הצדק וניגוד העניינים מחייבים פסילת הבורר במקרה כזה.

בהמשך שואל בית המשפט: האם יכול צד לחשוש שהבורר יטה דווקא לצד האחר, מהטעם שיש לו קשר כלכלי נוסף עמו - כשגם לצד "החושש" קיים קשר כלכלי עם הבורר- ושני הקשרים נוצרו, עפ"י הודעת הבורר כמעט באותו מועד, ולאחר שמיעת הראיות בתיק?!

לשאלה זו ביהמ"ש משיב:

1.     חשש כזה, ברמה הנורמטיבית לא צריך להתקיים, באשר שני הצדדים כאחד "מוגנים" מכוח העסקה הנוספת שבה גילו נכונות לערב את הבורר.

2.    בבחינת מראית פני הצדק ההתנהלות לא מהווה עילה לפסילת הבורר, אך היא מהווה סיבה טובה לאמר לו ולאחרים, שדבר כזה ראוי לו שלא ייעשה במקומותינו.

3.    במצב דברים זה לא נגרם למבקשים כל עיוות דין והדבר אף לא נטען על-ידם.

ביהמ"ש מסכם במילים:

לאור כל האמור ביהמ"ש דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר וקובע כי פסק הבורר מאושר.