חידושי פסיקה
גיל רונן נ` אלפגה המרכז הארצי למיזוג אויר בע"מ בית משפט השלום אשדוד ת"א 49737-06-12 פסק דינו של כב` השופט אריאל ברגנר בוררות – בורר – התפטרות מתפקידו רקע: בפנינו בקשה דחופה לאשור ואכיפת החלטות הבורר וחידוש ההליכים בתיק.
בית המשפט בהחלטה,מוקדמת לבקשה זו, קבע כי יש לעכב את ההליכים בתובענה לאור תניית בוררות בהסכם המייסדים, והורה על העברת הסכסוך שבין הצדדים לבוררות בפני בורר שייקבע ע"י ראש לשכת עורכי הדין. ראש לשכת עורכי הדין מינה בהתאם בורר. הבורר, לאחר ישיבה מקדמית אחת, התפטר מתפקידו לאור העובדה כי הנתבעים לא מילאו אחר החלטותיו. מכאן הבקשה שבפנינו. בעניין זה החלטנו להתמקד בהחלטת בית המשפט לפיה: " לאחר ששקלתי מלוא הנסיבות וכי למעשה טרם הספיק הבורר לדון בגוף הבוררות, איני בוחר לחייב את הבורר לשוב ולמלא תפקידו אלא מצאתי כי נכון יהיה למנות בורר אחר תחתיו". ראשית נציין, כי בטרם הגיע בית המשפט למסקנתו זו, בחר בית המשפט לבסס את מסקנתו - לפיה רשאי הוא לחייב את הבורר לשוב ולמלא את תפקידו- על ספרו של ד"ר שמעוני אופק חדש בבוררות – דיני בוררות עם ערכאת ערעור 130 (2009). להלן הציטוט: "נפסק, כי אין מניעה מלהורות לבורר, בדומה לשופט שפסל עצמו מלשבת בדין, לחזור אל כס הבוררות. בדומה לשופט, נדרש הבורר להתעלם מהתנהגות בלתי ראויה של צד לבוררות ולתת דעתו לחומר שלפניו, על מנת שיוציא, בסופו של יום, פסק בוררות צודק. בנסיבות העניין, ראוי לשקול מהי התוצאה הראויה – ביטול הליך בוררות מתמשך ויקר, אשר מרבית נושאיו כבר הוכרעו, או התעלמות מדברי הביקורת אשר לא יוחסו למשיבים אישית. באיזון האינטרסים, פסק בית המשפט, גובר עניינה של המבקשת, העולה בקנה אחד עם אינטרס הציבור הנזקק למוסד הבוררות, על עניינם של המשיבים. אף מראית פני הצדק עולה בקנה אחד עם התוצאה המבוקשת. הבורר נקרא אפוא להשלים מלאכתו" מקור סמכותו של בית המשפט מקום בו הוא בוחר למנות בורר אחר תחת זה שהתפטר מצוי בסעיף 12 לחוק הבוררות (להלן: "החוק") לפיו: "מינוי בורר חליף
12. (א) נתפנתה כהונתו של בורר, אם עקב התפטרותו או פטירתו ואם עקב העברתו מתפקידו, יחולו הוראות הסעיפים 8 עד 10 על מינויו של בורר חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות.
(ב) הועבר בורר מתפקידו, רשאי בית המשפט, במקום למנות בורר חליף, להחליט שהסכסוך שהוא נושא הבוררות לא יידון בבוררות, אם ראה טעם מיוחד לכך."(ההדגשה אינה במקור י.ש) בעקבות החלטתו ,כפי שהובאה לעיל, המשיך וקבע בית המשפט: "אמנם תניית הבוררות קובעת כי הבורר ימונה ע"י ראש לשכת עורכי הדין אך כפי שהסתבר בפני הנתבעים עשו שימוש בהליך זה לרעה..ומעבר לכך, ב"כ הנתבעים בדיון שהתקיים בפני ביום הסכים כי אמנה בעצמי את הבורר, ועל כן, אני ממנה כבורר את עוה"ד אורי שילה .... אשר יקיים את הבוררות בסניף משרדו שבתל אביב". (ההדגשה אינה במקור י.ש) במקרה שלפנינו הסעיף הרלוונטי הינו סעיף 12(א) לחוק המפנה לסעיף 8 לחוק לפיו: "מינוי בורר על ידי בית המשפט
8. (א) נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או על ידי צד שלישי." (ההדגשה אינה במקור י.ש) מן המובא לעיל עולה כי בית המשפט פעל ללא סמכות עת מינה את הבורר. ע"פ סע` 8(א) לחוק, בית המשפט היה רשאי למנות לצדדים בורר רק במקרה אחד: עת לא מונה לצדדים בורר לפי ההסכם. דהיינו, כל עוד לא היתה פניה לראש לשכת עורכי הדין (נכון לנסיבות המקרה שבפנינו) לבית המשפט אין סמכות למנות בורר (ראה: רע"א 9649/09 משה בן דוד חברה לבנין בע"מ נ` עיריית חיפה (2010) (פורסם בנבו)).
בית המשפט בהחלטתו שלא להפנות את הצדדים לראש לשכת עורכי הדין ולמנות בעצמו בורר לצדדים חרג מסמכותו!
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! אליהו חברה לביטוח בע"מ נ` גיא הראל בית משפט השלום בחיפה
תאמ (חי`) 4131-09-09
פסק דינו של כב` השופט אבישי רובס
בוררות – פסק בוררות – מעשה בי-דין התובעת, אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן "אליהו"), הגישה כנגד הנתבע תביעת שיבוב על סך של 30,603 ₪. לטענתה, ביום 7.10.2006 נהג מר קריימר פבל ברכב המבוטח על ידה, ברח` מעלה השחרור בחיפה והגיע קרוב לעקומה חדה. הנתבע הגיע עם רכבו מהכיוון הנגדי, סטה מנתיב נסיעתו לעבר רכבו של קריימר, התנגש בו וגרם לו לנזקי רכוש. לאחר התאונה התברר, כי הנתבע נהג תחת השפעת אלכוהול. הנתבע התגונן מפני התביעה והכחיש באופן גורף את הטענות שנטענו בכתב התביעה בנוגע לארוע התאונה. עוד טען הנתבע, כי היה מבוטח אצל שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן "שומרה") בפוליסה המכסה את חבותו כלפי צד שלישי ולכן, על שומרה לשאת בנזקים הנטענים. נטען, כי שומרה דחתה את תביעתו, למרות חובתה כמבטחת. בד בבד, הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי הן כנגד שומרה, בטענה שביטחה את הרכב, והן כנגד מר אמיר בוהדנה (להלן "בוהדנה"), שהיה בעליו של הרכב בו נהג הנתבע בעת האירוע. שומרה התגוננה מפני ההודעה לצדדים שלישיים ועתרה לסלק את התביעה על הסף. לטענתה, טרם הגשת התביעה נשוא תיק זה, הגישה אליהו כנגדה תביעה בגין נזקי הרכב למוסד לבוררות של איגוד חברות הביטוח לישראל "בנועם", מכוח הסכם בוררות שהם צד לו, שם נדחתה תביעתה של אליהו. שומרה טענה, כי משנדחתה תביעתה בהליך הבוררות, מוצתה עילת תביעתה והיא מנועה מלהגישה כנגד המזיק (הנתבע). עוד נטען, כי בהתאם לסעיף 21 לחוק הבוררות, פסק הבוררות מחייב את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בי-דין. לפיכך, משהכריע פסק הבורר בעילת התביעה של אליהו כנגד שומרה, נוצר מעשה בי-דין מסוג השתק עילה, המונע מאליהו להגיש תביעתה כנגד הנתבע. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הינה, האם לאור הליך הבוררות קיים מעשה בי-דין (אם מכח השתק פלוגתא ואם מכח השתק עילה), שיש בו, כטענת שומרה, כדי למנוע מאליהו הגשת התביעה דנן כנגד הנתבע. בית המשפט קבע כי: 1. השתק פלוגתא והשתק עילה הינם שני ענפים של הכלל בדבר מעשה בי-דין. השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת, וזאת בהתקיים ארבעה תנאים. הראשון - הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות זהה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. השני - התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה וניתן לצדדים יומם בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא. השלישי - ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהיעדר הוכחה. הרביעי - ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה. 2. על פי הכלל של השתק עילה, משעה שנדונה שאלה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך (ובכלל זה גם בורר), אין מקום להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים, אם מבוססת התביעה הנוספת על עילה זהה לזו של העילה הראשונה. 3. פסק הבורר לא דן בשאלת האחריות של הנהגים לאירוע התאונה שבעטיו נגרמו הנזקים לרכב המבוטח על ידי אליהו. לכן, לא קיים השתק פלוגתא בנקודה זו. מנגד, עילת התביעה שנדונה על ידי הבורר זהה לחלוטין לעילת התביעה בהליך נשוא תיק זה. אלא, שלא די בכך כדי לדחות את התביעה. 4. על פי סעיף 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, באין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בי-דין. העובדה שלא קיימת זהות מוחלטות בין הצדדים להליך הראשון, אינה מונעת את ההסתמכות על השתק פלוגתא. די בכך שבעל הדין הוא חליפו של בעל הדין בהליך הראשון או שיש "קירבה משפטית" (PRIVITY) בינו לבין בעל הדין בהליך הראשון או שיש זהות אינטרסים בין בעלי הדין, כדי לענות על התנאי של זהות בעלי הדין. 5. משעה שבמהלך הבוררות התנערה שומרה ממבוטחה וטענה, כי במקרה הנדון לא קיים כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה, הרי שהיא אינה מהווה עוד חליפתו של המבוטח (בוהדנה) או הנתבע ואין בוהדנה או הנתבע מהווים חליפים של שומרה. 6. שומרה אינה יכולה לטעון מצד אחד, כי פוליסת הביטוח אינה מכסה את האירוע ובאותה נשימה, לעלות טענה הפוכה לפיה הנתבע, שאחריותו לתאונה אינה מכוסה לשיטתה בפוליסה, הינו חליפה. 7. בעת הליך הבוררות, כלל לא הייתה זהות אינטרסים בין האינטרס של שומרה לדחות מעליה את חובת התשלום לבין האינטרס של הנתבע (ובוהדנה) לפיו, יקבל כיסוי ביטוחי. יתירה מזאת, אינטרס הנתבע כלל לא בא לידי ביטוי בהליך הבוררות. 8. פסק הבורר אמנם יצר מעשה בי-דין מכוח השתק עילה בין אליהו לבין שומרה, המונע הגשת תביעה נוספת נגד שומרה אולם, הוא אינו מונע הגשת תביעה ישירה על ידי אליהו כנגד הנהג המזיק (הנתבע), בעילה נזיקית. בדומה, ביחסים שבינה לבין הנתבע, שומרה אינה יכולה ליהנות מתוצאות פסק הבורר, אשר דן בטענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי, שעה שמבוטחה לא הסכים לו, לא היה שותף לו ולא ידע אודותיו. מטעמים אלו דחה בית המשפט את טענותיה של שומרה. לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! | 
