חידושי פסיקה עופר ניב ואח` נ` דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ בית המשפט העליון
רע"א 6327/12 פסק דינו של כב` השופט י. דנציגר בוררות – פסק בורר – בקשה לביטולו בוררות – בורר – סמכויותיו רקע: המבקשים, שהיו בעבר חברים במשיבה – חברת התחבורה הציבורית "דן", הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרתו בוטל באופן חלקי פסק בוררות שניתן בעניינם. פסק הבוררות נסב על הוראת תקנון החברה אשר אפשרה למבקשים לפדות את מניותיהם בחברה בכפוף לאישורה של ועדת ביקורת, וקבע כי עסקת מכירת מניותיהם של המבקשים בטלה בהעדר אישור הוועדה. עוד נקבע כי המניות יושבו בעין וכי ערך הדיבידנדים שחולקו ממועד עסקת פדיון המניות ועד למועד השבתן בפועל, ישולמו.נוכח קביעות הפסק, הגישה דן בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות, בהסתמך על סעיף 24 (4) העוסק במניעת האפשרות להביא ראיות. בית המשפט, בהפ"ב 37486-03-12 שניתן על ידי כב` השופטת י` שבח, דחה את בקשת הביטול לעניין חובת ההשבה אך קבע כי יש לבטל את ההחלטה שעניינה באופי ההשבה נוכח היעדר הליך מסודר לשמיעת הראיות ומתן החלטה על בסיס כתבי הטענות בלבד.
מכאן בקשות רשות הערעור של הצדדים בקשות רשות הערעור נתקבלו והערעורים נדחו ! הסוגיות בהן בחרנו להתמקד הינן: 1. האם בסמכותו של בורר לתת פסק דין "המקבל את התביעה על הסף"? 2. אם בסמכותו לעשות כן, באלו מקרים בכל זאת עשויה לקום עילת ביטול מכוח סעיף 24(4) לחוק? בית המשפט בדונו בבקשה זו קבע: 1. סעיף 2 לחוק הבוררות מורה כי הוראות התוספת הראשונה יחולו על הבוררות, בהיעדר הסכמה אחרת של הצדדים במסגרת הסכם הבוררות. 2. פריט ח` לתוספת הראשונה לחוק מפנה בשאלת סמכויות הבורר לעניין ניהול הבוררות לסמכויות בית המשפט לפי הדין המהותי (על אף שפריט י"ד לתוספת הראשונה לחוק קובע, בין היתר, כי הבורר לא יהיה קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט). 3. לצורך בחינת סמכותו של בורר לבצע פעולה דיונית במסגרת הבוררות, בהיעדר הסכמה מפורשת של הצדדים בהסכם הבוררות המסייגת את סמכויות הבורר, יש לפנות להוראות התוספת הראשונה לחוק הבוררות, ובמקביל לבחון לשם ההשוואה האם לבית המשפט הייתה סמכות לבצע פעולה דומה במסגרת תובענה אזרחית רגילה תוך התבוננות בהסדרים הדיוניים הקבועים בתקנות. 4. תשובה לשאלה, האם בית משפט היושב בדין מוסמך לתת פסק דין "המקבל את התביעה על הסף", דהיינו פסק דין המקבל את התביעה עוד בטרם קיומו של הליך הוכחות ניתן למצוא בתקנה 143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כך: "בקדם-משפט או לצורכי קדם-משפט מוסמך שופט – ... (9) ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני התביעה". 5. נדבך נוסף לאפשרות זו של בית המשפט ניתן למצוא במסגרת דיון בשאלה "האם ניתן להעלות בתובענה אזרחית טענה מסוג `אין להשיב לאשמה`". כאן התבסס בית המשפט על דבריו של כב` השופט (כתוארו אז) א` גרוניס לפיהם: "יש לשים לב כי התקנה מדברת על מתן פסק דין המקבל את התביעה ולא על פסק דין הדוחה את התביעה. הדבר עולה בבירור מן האמירה שבית המשפט רשאי ליתן פסק דין אם נתברר שלנתבע אין הגנה. אין התקנה מתייחסת לאפשרות שמתברר, לאור התצהירים מטעם התובע, כי הוא לא הוכיח את תביעתו. יש הגורסים כי מטרתה של ההוראה בתקנה 143(9) לפתוח פתח לטענה מקבילה לטענתו של נתבע כי אין התביעה מגלה עילה (ראו א` גורן סוגיות בסדר דין אזרחי [26], בעמ` 267). אם כך, רשאי התובע לטעון כי אין כתב ההגנה מגלה טענת הגנה ומדוע שלא יינתן פסק דין לזכותו של התובע?! עם זאת וגם אם תקנה 143(9) איננה מאפשרת העלאת טענה ש`אין להשיב לאשמה`, יש להכיר בכך שבית המשפט מוסמך ליתן פסק דין במסגרת קדם משפט" [רע"א 3312/04 אשורנס ג`נרל דה פרנס נ` הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד ס(3) 245, 258 (2005) (להלן: עניין אשורנס ג`נרל)] . 6. הקניית הסמכויות הנתונות לבית המשפט במסגרת קדם משפט לבורר עולה בקנה אחד עם אחת מהתכליות העיקריות של מוסד הבוררות והיא ייעול ההתדיינות בין הצדדים והכרעה מהירה בעניינם. בשאלה, "האם מתן פסק בוררות `על הסף` מקים כשלעצמו את עילת הביטול לפי סעיף 24(4) בשל העובדה שפסק הבוררות ניתן, על פניו, מבלי שנשמעו ראיות", קבע: 1. התשובה לשאלה זו נעוצה בתקנה 143(9) לתקנות והרציונאל העומד בבסיסה. 2. מקור סמכותו של הבורר לתת פסק בוררות "על הסף" כמוהו כמקור סמכותו של בית המשפט לעשות כן ,לפי תקנה 143(9) לתקנות, במסגרת קדם המשפט וזאת עוד בטרם החל הליך ההוכחות בתיק. 3. מתן פסק דין "על הסף" אין משמעותו פגיעה בזכותו של צד לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו. פסק דין יינתן "על הסף" לפי תקנה 143(9) לתקנות מקום שהתברר לבית המשפט, לאחר שעיין בכתבי הטענות של הצדדים, כי "אין לנתבע הגנה בפני התביעה". כלל זה מקביל לסמכותו של בית המשפט למחוק על הסף תביעה בשל העובדה שהיא אינה מגלה עילה לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין. 4. ככלל, מתן פסק בוררות "על הסף" באופן התואם את הוראת תקנה 143(9) לתקנות אינו מקים את עילת הביטול המנויה בסעיף 24(4) לחוק. ואולם, ככל שיוכח כי הבורר נתן פסק בוררות "על הסף" מקום שהתקיימה מחלוקת עובדתית הטעונה בירור בדרך של הבאת ראיות ושמיעת עדים, או אז ניתן יהיה לקבוע כי קופחה זכותו של הנתבע להביא ראיותיו וכי מתקיימת עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק. כב` השופט שוהם וכב` הש` הנדל מצטרפים לדעתו של כב` השופט דנציגר.
לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! ד"ר משה וינברג נ` דינה רוט בית המשפט המחוזי תל-אביב תא (ת"א) 27190-09-11 פסק דינה של כב` השופטת שבח יהודית בוררות – בורר – חובותיו נזיקין – הגנות – חסינות בורר רקע: לפנינו תביעה נגד בורר בגין שתי בוררויות שנוהלו על ידו, בעילת הפרת חובת הנאמנות לפי סעיף 30 לחוק הבוררות. בפתיח לכתב התביעה הוגדרה התביעה ככזו המוגשת "לאור נזקים שגרם וגורם הנתבע לתובע עקב הפרת חובת הנאמנות המוטלת עליו לפי סעיף 30 לחוק הבוררות". הפרת חובת הנאמנות פורטה ע"י התובע בנסיבות הבאות: חוסר כשרות מקצועית בסדרי דין ובמורכבות הבוררות; היותו של הבורר מצוי בניגוד עניינים; ניצול המעמד כבורר להעברת מסמכים משפטיים לצדדים שכנגד; חוסר אובייקטיביות נוכח התביעה האישית שהגיש התובע נגד הבורר; גביית שכ"ט בניגוד לדין; הסתרת קיומה של תלונה שהוגשה נגד הבורר במסגרת כהונתו כשופט; קציבת מועדים קצרים שמנעו מהתובע לנהל את הבוררות באופן ראוי ושוויוני; שינוי הסכם הבוררות על דרך הרחבתו גם נגד גורמים שאינם צד לו וכן פסיקת סעדים הסותרים זה את זה. באשר לנזק הנטען – זה חושב לפי ראשי הנזק הבאים: הוצאות הבוררות ששילם התובע בפועל לבורר; ההוצאות ששילם לצד שכנגד; שעות העבודה שהושקעו על ידו וע"י צוות משרדו; הפיצוי שנאלץ התובע לשלם לצדדים שכנגד בנוסף לסכומים אשר הושבו להם במסגרת הסכם הפשרה. הנתבעים הם יורשיו של הבורר, שהלך לעולמו. התביעה נדחתה. בית המשפט בדונו בתביעה זו קבע: 1. סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מקנה לרשות השופטת, לרבות בוררים, חסינות בפני הגשת תביעה נגדם. אולם, בעוד חסינותם של השופטים הינה מוחלטת, הוחרגה חסינותו של הבורר במסגרת סעיף 30 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות). 2. ככל שהמדובר בבורר, נבקעת חומת החסינות המוחלטת עת עסקינן במעילה באמון. לאמור – הבורר הינו בר תביעה בכל הנוגע לעילות הפרת האמון וחסין בחסינות מוחלטת מכוח סעיף 8 לפקודת הנזיקין מכל יתר התביעות, לרבות: הפרת חובת זהירות, מיומנות, יעילות, שקידה, חוסר סמכות וכו`. 3. התובע מושתק מלעורר מחדש את טענותיו החורגות מעילת הפרת חובת האמון לאור כלל השתק הפלוגתא, משטענותיו אלו כבר נדונו עד דק והוכרעו בהרחבה ובהנמקה בהליכים השונים שנקט התובע נגד הצדדים שכנגד להעברת הבורר מתפקידו ולביטול פסקי הבורר שניתנו על ידו. אין המדובר בהשתק עילה, שהרי הבורר לא היה צד להליכים בהם נתבקשה העברתו מתפקידו או ביטול הפסקים שניתנו על ידו, כי אם בהשתק פלוגתא, משהטענות הועלו ע"י התובע ונדחו. אפשרות זו לא נשללה בפס"ד ברנוביץ, שם נקבע כי משעולה טענה של השתק פלוגתא ניתן וראוי לסטות מכלל ההדדיות ולהכיר בהשתק גם מקום שאין זהות בין הצדדים ובלבד שמדובר בטענת הגנה כנגד בעל הדין שהיה צד להליך הראשון. 4. בענייננו מדובר בטענת הגנה המועלית על-ידי הבורר וחליפיו-יורשיו; התובע היה בעל דין בהליכים הנטענים והיה לו יומו בביהמ"ש; אף לא ניתן להעלות נגד הנתבעים טענת חוסר תום לב. 5. חובת הנאמנות היא מילה נרדפת לחובה לנהוג ביושר ובהגינות והפרתה משמעה שבין הבורר לצדדים המסוכסכים קיימת מערכת יחסים מיוחדת, כזו של uberrimae fidei. לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ריבוי ההליכים (מצד התובע) ומותו של הבורר, מסיים בית המשפט במילים: "ניתן היה להניח כי עם פטירתו המצערת של הבורר במהלך הדיון ינוח התובע מזעפו, יתעשת וירפה מן העניין, אך לא כך היה, וארבעת ילדיו של הבורר המנוח נגררו אף הם אל ההליך המבזה. בסופו של יום הוברר כי התובע לא הניח ולו קצה של תשתית ראייתית להוכחת טענתו לפיה הפר הבורר את חובת הנאמנות שחב כלפיו, ומשכך דין תביעתו להידחות". לקריאת פס"ד המלא לחץ כאן! | 
