בקשת רשות ערעור על החלטות ופסקי הדין בענייני בוררות

בקשת הערעור נדחתה על ידי בית המשפט העליון, מפי השופט י` דנציגר, בקבעו כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות שקבעה הפסיקה להיעתרות לבקשת רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בענייני בוררות, משלושה טעמים עיקריים:

האחד, מעיון בטענות המבקשים ניכר שמדובר בטענות ביחס למסכת העובדתית הפרטנית של הסכסוך גופא, והזהות לאלה שהעלו המבקשים בבית המשפט המחוזי ונדחו שם. מאחר והטענות הנן ביחס למסכת העובדתית, הרי שלא מדובר בטענות "ערעוריות" ועל כן, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

האחר, טענת המבקשים כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו בפרשנות שהעניק לפסק הבוררות, נסמכה על זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים. בית המשפט, נדרש לפרשנות פסק הבוררות לצורך דיון והכרעה בטענה לקיומה של עילת ביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות, לפיה ה"פסק" אינו מכיל הוראה אופרטיבית, אותה העלו המבקשים. בית המשפט העליון, קבע, כי טענה זו הינה טענה חריגה וכי צדק ביהמ"ש המחוזי בקבעו כי המקרה דנן אינו אחד מאותם מקרים.